ת"א 1530/06
פסק-דין מחוזי תל-אביב-יפו
תקציר
התובעים והנתבעים הם בעלי חלקות קרקע שכנות. הנתבעים קיבלו היתרי בניה להגבהת מפלס חלקתם ולבניית קיר תמך בגבול החלקות. התובעים הגישו תביעה נגד הנתבעים וועדת התכנון המקומית, בבקשה להרוס את קיר התומך, בטענה שהוא חוסם את אור השמש, האוויר והפרטיות, ודרשו פיצוי כספי על ירידת ערך הנכס שלהם. לטענתם, היתרי הבנייה אינם חוקיים משום שהוועדה לא הוציאה היתר נפרד לעבודות פיתוח וכי גובה הגדר חרג מהמפלס המותר. הנתבעים טענו כי בית המשפט נעדר סמכות לדון בחוקיות היתרי הבנייה וכי טענת התובעים היא הרחבה של חזית פסולה ודינה להידחות. בית המשפט קבע כי יש לו סמכות לדון בתיק וכי טענות התובעים בדבר אי חוקיותם של היתרי הבנייה אינן משכנעות. נמצא כי בחלקת הנאשמים לא הייתה "טופוגרפיה מיוחדת" המחייבת היתר נפרד וכי גובה הגדר עמד בתקנות. בנוסף, קבע בית המשפט כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי הבנייה גרמה למטרד או הפרעה כלשהי לאור השמש, וציין כי ההצללה בחצר בית התובעים נגרמה כתוצאה מעצים בשטחם ומבנייה חריגה של ביתם. לפיכך נדחתה הבקשה להריסה ולפיצוי כספי. התנהלות התובעים לאורך כל ההליך, לרבות איחורם בהגשת תלונה והסכמתם לסמכותו המהותית של בית המשפט, נתפסה כניצול לרעה של הליך בית המשפט והתנהלה בחוסר תום לב. משכך, דחה בית המשפט את טענות התובעים והורה להם לפצות את הנתבעים בגין הוצאותיהם המשפטיות.
חקיקה מקושרת
ת"א 1530/06 עמוס הופמן נ' ישראל לב ארי, מחוזי (5.2.2013)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.