בג"צ 1631/08

תקציר

העותרות, חברות שהעסיקו עובדים זרים, ערערו על דחיית תביעותיהם להחזרי מס בעקבות שינוי רטרואקטיבי בכללי המס. החברות טענו כי הסכימו לשלם לעובדיהן "שכר נטו", הכולל את חבויות המס של העובדים. לפיכך, הם טענו כי כאשר שונו כללי המס לטובת העובדים הזרים, הם זכאים להחזרים מרשות המסים המשיבה בגין תשלום יתר של מיסים עבור עובדיהם. עוד טענו החברות כי הימנעותה של רשות המסים מליידע אותן מראש על השינוי בכללי המס מהווה הפרה של חובת ההגינות וגורמת לאפליה כלפיהן. בית המשפט קבע כי טענות החברות חסרות שחר. בית המשפט קבע כי חבות המס, וכתוצאה מכך הזכות להחזר מס, נותרה בידי העובדים. הסכם לתשלום "שכר נטו" לא העביר את חבות המס למעסיקים. בית המשפט הסביר כי חבות המס של החברות נובעת מנסיריהם האישיים של עובדיהן ולא ניתן להמחותה ללא הסכמת רשות המסים. כמו כן, בית המשפט ציין כי זכותן של החברות להחזר כספי בגין חוזי ההעסקה שלהן עם עובדיהן לא יצרה תביעה ישירה נגד רשות המסים. בית המשפט דחה גם את טענת הקיפוח, וקבע כי פעולות רשות המסים ביישום כללי המס החדשים לא יצרו הסדר מפלה. בית הדין ציין כי מצבן של החברות שונה מהותית ממצבן של מעסיקים אחרים שלא שילמו מס ביתר עבור עובדיהם. לבסוף, בית המשפט מצא כי הצהרותיו של המשנה למנכ"ל רשות המסים במהלך הליך החקיקה לא יצרו הבטחה מחייבת להעניק לחברות החזרי מס. דברי המשנה למנכ"ל לא עלו בקנה אחד עם הוראות המס הרלוונטיות ולא יכלו לעקוף אותן. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את עתירות החברות בקובעו כי הן אמנם זכאיות להחזר מעובדיהן, אך אין להן זכות לדרוש החזרים מרשות המסים.