ת"פ 35009-01-12

תקציר

השופט שקל בכובד ראש את העדויות והמסמכים שהוצגו בבית המשפט, ואת טיעוני התביעה וההגנה. הם מצאו כי גרסת האירועים שהציגו עדי התביעה - שוטר ומתנדב - אמינה יותר מזו של הנאשם. לא הייתה היכרות מוקדמת בין השוטר לבין הנאשם, ולכן לא סביר שמי מהם יפברק את האישומים. השופט שוכנע כי הנאשם אכן ביצע את העבירות בהן הואשם. האירוע המדובר החל בכך שהנאשם נעצר בגין הפרת חוקי תנועה, דבר שהנאשם הודה בו והתנצל עליו. התפתח ויכוח לגבי כובעו של השוטר והרלוונטיות שלו לכתיבת הדו"ח. עדי התביעה טענו כי הנאשם התרגז, העיר הערות מאיימות ואף תקף פיזית את הקצין. עדותו של המתנדב תמכה בגרסתו של השוטר, לרבות האיומים שהשמיע הנאשם והתקיפה הפיזית. השופט מצא את עדויותיהם של שני עדי התביעה משכנעות, ובמיוחד את עדותו של המתנדב, שגרסתו הייתה מסודרת, מפורטת ואמינה. לעומת זאת, השופט לא מצא את גרסת הנאשם מהימנה, במיוחד לאור העובדה שלא עימת את עדי התביעה עם טענותיו המפורטות במהלך החקירה הנגדית. גם טענות הסנגור בדבר סתירות בעדויות התביעה לא היו משכנעות. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי הנאשם תקף את השוטר ושיבש את ההליכים, ולכן הוא אשם באישומים שיוחסו לו. הכרעת הדין, שניתנה ביום 11.7.12, הייתה כי הנאשם הורשע בעבירות כמתואר בכתב האישום.