ע"א 74/77

תקציר

החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שלא לאכוף פסק דין גרמני לטובת המערער, בנימוק שהמשיב עדיין יכול לערער על ההחלטה בגרמניה, מתבטלת על ידי בית המשפט העליון. בית המשפט העליון קובע כי יש לפרש את המונח "ערעור" בחוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח-1958, כפשוטו ועל פי משמעותו המחמירה, שאינה כוללת אפשרות להניח את פסק הדין בפני בית המשפט הזר שנתן אותו. מאחר שלא ניתן לערער על פסק הדין הגרמני על פי משמעותו המחמירה, מצדד בית המשפט העליון במערערת ומורה למשיבה לשלם את הסכום שנקבע בפסק הדין הגרמני, לרבות ריבית, לפי שער החליפין של המארק הגרמני ביום התשלום בפועל. כן חויב המשיב לשלם למערער הוצאות משפט בסך 3,000 ל"י. עובדות המקרה הן כדלקמן: ניצול שואה, המשיב, שסבל ממחלת נפש עקב חוויותיו, קיבל מהמערער פיצוי בגין אובדן חירות ונזק בריאותי, בסך כולל של 50,206.01 מארק גרמני. מאוחר יותר התברר כי אישור המגורים של המשיב בפריז ביום 1.10.1953 היה כוזב. משכך, הורה בית המשפט המחוזי בדיסלדורף למשיב להשיב את הפיצויים למערערת, שלא בפניה. המשיב מתגורר כיום בתל אביב, והוכרז פסול דין בשנת 1976. המערערים תבעו לאכיפת פסק הדין הגרמני בבתי המשפט בישראל, אך בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את בקשתם. מכאן, ערעורו של המערער לבית המשפט העליון.