ע"ו 45284-01-12

תקציר

הדיון נסוב סביב השאלה האם המערער, ששירת בצה"ל, סובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) כתוצאה משירותו הצבאי ועל כן ראוי להכרה כ"נכה" על פי החוק. המשיב, קצין התגמולים, הפנה את המערער לבדיקה רפואית שערך ד"ר בקר, אשר קבע בחוות דעתו כי חוויותיו של המערער במהלך שירותו הצבאי לא היוו טראומה וכי הוא סובל מדיכאון ולא מפוסט טראומה. ועדת הערר אימצה את חוות דעתו של ד"ר בקר ודחתה את טענת המערער, מה שהוביל את האחרון להגיש ערעור. מסקנת השופטים היא כי ועדת הערר נפלה פגמים מהותיים בהחלטתה, בעיקר בשל התעלמותה מפרטים קריטיים בראיות. ראשית, הוועדה התעלמה מעדויות המערער ומפקדיו, אשר אישרו את חשיפתו של המערער לאירועים טראומטיים במהלך שירותו בשטחים. שנית, הוועדה הסתמכה רבות על חוות דעתו של ד"ר בקר, שהיו מטעות והוכנו לצורך התדיינות משפטית ולא לצורך טיפול רפואי. לעומת זאת, השופטים מעדיפים את המסמך הרפואי ממרכז פריד, בו קיבל המערער טיפול, על פני חוות דעתו של ד"ר בקר, שכן הראשון התבסס על תצפית ושיחות שנמשכו שלושה חודשים עם המערער ובני משפחתו. עוד טוענים השופטים כי הוועדה לא שקלה די הצורך את הלך רוחו של המערער, אשר חרג מעבר למצוקה מוסרית, וכי השיהוי בהגשת התביעה אינו אמור להשפיע על התוצאה, מה גם שהמשיב לא העלה טענת התיישנות באופן חד משמעי. השופטים מציעים לקבל את הערעור, להפוך את החלטות ועדת הערר והמשיב, ולהכיר במערער כסובל מפוסט טראומה כתוצאה משירותו הצבאי. בנוסף, נדרש המשיב לכיסוי הוצאותיו המשפטיות של המערער ושכר טרחת עורך דין.