בש"פ 250/21

תקציר

בפסק הדין מגיע השופט למסקנה כי יש לקבל את הערעור, ובכך הופך את החלטת בית משפט קמא בעניין מעצרו של המשיב. המשיב, המעורב באירוע ירי באזור מגורים, עומד בפני אישומים המאוששים בראיות לכאורה. במקרים כאלה, לפי סעיפים 21(א)(1)(ג) ו-22ב(ב) לחוק המעצרים, קיימת חזקת מסוכנות, וברירת המחדל היא להשאיר את הנאשם במעצר אלא אם כן קיימים טעמים מיוחדים לשחרור. שגה בית משפט קמא בכך שחיפש חלופות מעצר מבלי לאשר את קיומם של תנאים מיוחדים אלה, והטיל על הנאשם את הנטל להוכיח תנאים אלה. התנאי המיוחד הפוטנציאלי היחיד יכול להיות חולשה מובנית בראיות התביעה, שבית משפט קמא טעה בזיהוין. מניתוח הראיות עולה כי האליבי של המשיב חלש משמעותית מזה של החשוד האחר, מונצר, שהאליבי שלו נתמך בראיות וידאו. נתוני הטלפון הנייד של המשיב מצביעים על נוכחותו במזרח ירושלים, דבר הסותר את טענתו כי שהה באילת בעת הירי. דברי העדים מציבים גם ערעור על האליבי של המשיב. לפיכך, הקשיים הראייתיים אינם שוללים את חזקת המסוכנות ואינם מפחיתים את הסיכון לשלום הציבור. אשר על כן, הערר מתקבל, והמשיב מתבקש להישאר במעצר עד תום ההליך העיקרי.