דנג"צ 27756-10-25

תקציר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק **דנג"ץ 27756-10-25** **החלטה** **מבוא** החלטה זו עוסקת בבקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון (בג"ץ 2688/19), אשר קבע כי הרבנות הראשית אינה רשאית למנוע מנשים לגשת לבחינות הנערכות על ידה. בית המשפט העליון פסק כי איסור זה מהווה אפליה אסורה המנוגדת לעקרון השוויון. המבקשים, הכוללים את מועצת הרבנות הראשית, מחלקת הבחינות וההסמכה, והמשרד לשירותי דת, עתרו לקיום דיון נוסף, בטענה כי ההלכה שנקבעה בפסק הדין קשה, חדשה, או סותרת הלכה קודמת. **פסק הדין מושא הבקשה** 1. **מערך הבחינות של הרבנות הראשית:** הרבנות הראשית מקיימת מערך בחינות בנושאי תלמוד והלכה, המקנה תעודות הסמכה שונות. בחינות אלו, כגון "רב עיר" ו"יורה יורה", גם אם אינן מקנות כשלעצמן הסמכה לרבנות רשמית, נתפסות כסטנדרט בלעדי לידע הלכתי. תעודות אלו נושאות השלכות משמעותיות במישור הקהילתי והתעסוקתי, כגון מעמד, הכרה, אפשרות לכהונה בתפקידי רבנות שאינם רשמיים, והשוואה לדרישת תואר אקדמי במכרזים ברשויות המקומיות. 2. **העתירה והחלטת בית המשפט:** המשיבות, תלמידות חכמים, נפסלו מלהיבחן בבחינות הרבנות בנימוק שהרבנות אינה מסמיכה נשים לרבנות. הן עתרו לבג"ץ, לא בדרישה להסמכה לרבנות, אלא לאפשרות לגשת לבחינות ולקבל אישורים על מעברן. בית המשפט העליון קיבל את העתירה פה אחד. 3. **נימוקי בית המשפט העליון:** * **עקרון השוויון המינהלי:** הרבנות הראשית, כרשות מינהלית, כפופה לכללי המשפט המינהלי, ובכללם עקרון השוויון. ההבחנה בין גברים ונשים נבחנה לפי מבחן השוני הרלוונטי – האם היא מבוססת על טעמים רלוונטיים, ענייניים, רציונליים ובעלי משקל מספק. * **הסמכות לעריכת בחינות:** סמכות הרבנות לערוך בחינות אינה נגזרת רק מסמכותה להסמיך לרבנות, אלא גם מתפקידה "לקירוב הציבור לערכי תורה ומצוות". קיום בחינות הלכתיות מקדם תכלית זו, ויצירת תמריץ חיובי להעמקת ידע הלכתי. פרשנות מצמצמת של סמכות זו אינה מתיישבת עם ריבוי התעודות שאינן מקנות הסמכה לרבנות. * **חוסר רציונליות בהבחנה:** הרבנות אינה יכולה לחסום נשים מלהיבחן בטענה שהבחינות מיועדות להסמכה לרבנות, ובמקביל לאפשר לכל גבר לגשת לבחינות ולקבל תעודות והטבות, ללא קשר הכרחי לכוונה להיות מוסמך לרבנות. דרישת ההצהרה מהנבחנים לא נתפסה כפתרון יעיל. * **הפליה אסורה:** ההבחנה בין גברים לנשים בהקשר זה נמצאה בלתי מבוססת על טעם ענייני, ומשכך היא בגדר הפליה אסורה המנוגדת לעיקרון השוויון. * **התייחסות למתווה חלופי:** בית המשפט דחה את הצעת המבקשים למתווה בחינות חלופי, בין היתר בשל חלוף הזמן וחוסר ההתאמה של המתווה המוצע לעקרון השוויון. * **לימוד תורה על ידי נשים:** המשנה לנשיא התייחס למגמת ההרחבה של מעגל לימוד התורה גם לנשים, ולעלייה בקנה אחד עם הדין הישראלי וחובת הרשות לנהוג בשוויון. **טענות המבקשים בבקשה לדיון נוסף** 1. **קשיות ההלכה ופגיעה בתפיסה הדתית-הלכתית:** המבקשים טוענים כי פסק הדין "קשה" וכי הוא פוגע בתפיסה הדתית-הלכתית שמנחה את הרבנות הראשית. לטענתם, ההלכה שנקבעה סותרת את דעת רוב פוסקי ההלכה בישראל ומעוררת קושי משמעותי ביישומה. 2. **שוני רלוונטי בלימוד תורה:** בנוסף לשוני במישור כשירות וסמיכה לרבנות, טוענים המבקשים כי קיים שוני רלוונטי בין גברים לנשים גם בסוגיית לימוד התורה, המשליך על האפשרות להיבחן בבחינות הרבנות. 3. **מתווה בחינות חלופי מוצע:** המבקשים מציינים כי בכוונתם להביא לשינויים בהליכי הבחינה וההסמכה, לרבות הרחבת מעגלי הלימוד לנשים בתחומים המתאימים לפי ההלכה האורתודוקסית. בנוגע לנושאים אחרים, מוצע להקים מערך בחינות חלופי תחת משרד העבודה, אשר יעניק תעודות בעלות נפקות תעסוקתית וכלכלית זהה. 4. **עיכוב ביצוע:** התבקש עיכוב ביצוע של פסק הדין עד להכרעה בבקשה לדיון נוסף. **טענות המשיבות בתשובתן** 1. **דין הבקשה להידחות:** המשיבות סבורות כי דין הבקשה להידחות. 2. **העלאת טענת השוני בלימוד תורה בשלב מאוחר:** טענת השוני הרלוונטי בלימוד תורה הועלתה לראשונה בבקשה לדיון נוסף, ולא נדונה במסגרת הדיון בעתירה. 3. **השגות על המתווה החלופי:** המשיבות מפרטות השגות שונות על המתווה החלופי המוצע. **דיון והכרעה – ניתוח משפטי** 1. **אמת המידה לבקשה לדיון נוסף:** לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, דיון נוסף יתקיים אם ההלכה שנקבעה עומדת בסתירה להלכה קודמת, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה, יש מקום לדיון נוסף. פסק דין המיישם את הדין הקיים בסיטואציה קונקרטית אינו יוצר כשלעצמו "הלכה" חדשה. 2. **היעדר חידוש או סתירה:** * ההכרעה בפסק הדין נסמכה על אמות המידה המושרשות של המשפט המינהלי, ובפרט על עקרון השוויון, תוך יישומם למדיניות הרבנות. גם אם יש בכך פיתוח של הדין, אין מדובר בהלכה חדשה העומדת בתנאים המחמירים לקיום דיון נוסף. * הטענה בדבר חלות חובת השוויון המינהלי על הרבנות הראשית אינה שנויה במחלוקת, ולפיכך אין בכך חידוש. * המבקשים אינם מפרטים בבירור איזו הלכה נקבעה וכיצד היא עומדת בדרישות החוק. 3. **התמקדות בתוצאה ובקושי יישום:** טענות המבקשים מתמקדות בתוצאת פסק הדין ובקשיי יישומו, אך פסיקות קודמות קובעות כי השגות מסוג זה אינן מקימות כשלעצמן הצדקה לדיון נוסף. 4. **שוני רלוונטי בלימוד תורה – טענה חדשה:** * טענת השוני הרלוונטי בין גברים לנשים במישור לימוד התורה, שלא נדונה במסגרת ההכרעה בפסק הדין, הועלתה לראשונה בבקשה לדיון נוסף. * במסגרת העתירה, המבקשים התבססו בעיקר על הטיעון כי הבחינות מיועדות להסמכה לרבנות, טיעון שנמצא בלתי מספק. * בקשה לדיון נוסף אינה "מקצה שיפורים" לערעור או לעתירה שנדחתה. 5. **מתווה בחינות חלופי – ניסיון לעקוף החלטה שיפוטית:** * הצעת המבקשים לגבש מתווה חלופי בשלב זה מהווה ניסיון לעקוף את הקביעה השיפוטית המפורשת בפסק הדין, אשר דרשה הכרעה ולא המתינה להודעות עדכון נוספות. * בית המשפט הביע אורך רוח לאורך הדיון בעתירה, אך קבע כי "בשל"ה העת להכרעה". * הדיון הנוסף אינו כלי להעברת ביקורת על פסק דין. * הצעת המתווה החדשה הועלתה באופן כללי, ללא התייחסות לקשיים שהועלו בפסק הדין, וכן מעוררת תמיהה בשל ההתייחסות לאישור של מועצת הרבנות הראשית. 6. **דחיית הבקשה:** לאור האמור, הבקשה לקיום דיון נוסף נדחית. גם הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. 7. **הוצאות:** המבקשים יישאו בהוצאות המשיבות על הצד הנמוך בסך 2,000 ש"ח. **חידושים משפטיים ודגשים:** * **יישום עקרון השוויון המינהלי על הרבנות הראשית:** בית המשפט מדגיש כי הרבנות הראשית, כרשות מינהלית, כפופה לכללי המשפט המינהלי, לרבות עקרון השוויון, גם כאשר היא פועלת בתחום ההלכה והדת. * **הפרדה בין תפקידי הרבנות:** ההבחנה בין סמכות הרבנות להסמיך לרבנות, לבין תפקידה "לקירוב הציבור לערכי תורה ומצוות", מאפשרת פרשנות רחבה יותר של סמכויותיה, ומחייבת יישום עקרונות שוויון גם בפעולות שאינן קשורות ישירות להסמכה. * **קריטריונים להגשת בקשה לדיון נוסף:** ההחלטה מבהירה את הקריטריונים הנוקשים להגשת בקשה לדיון נוסף, ומדגישה כי טענות בדבר קשיות התוצאה או קשיי יישום, או העלאת טענות חדשות לאחר פסק דין, אינם מהווים עילה לקיום דיון נוסף. * **הגנה על זכות השוויון:** בית המשפט העליון עומד על הגנה על זכות השוויון, ומונע אפליה פסולה, גם כאשר היא מוצדקת על ידי טעמים הלכתיים, אם אלו אינם עומדים במבחן הרציונליות והענייניות הנדרש מהמשפט המינהלי. * **"נפרד אך שווה" – מגבלות:** גם אם היה מוצע מתווה של "נפרד אך שווה", היה צורך לבססו על תכלית מוצדקת, דבר שלא נעשה במקרה זה. **סיכום** בית המשפט העליון דחה את הבקשה לקיום דיון נוסף, בקובעו כי פסק הדין בבג"ץ 2688/19 לא יצר הלכה חדשה או סותרת, וכי טענות המבקשים אינן עומדות באמות המידה המחמירות לקיום דיון נוסף. ההחלטה מדגישה את חלותם של עקרונות המשפט המינהלי, ובפרט עקרון השוויון, על הרבנות הראשית, ודוחה ניסיונות להצדקת אפליה על בסיס טיעונים הלכתיים שאינם עומדים במבחן הרציונליות.