בג"צ 2096/21

תקציר

העותרים ביקשו כי המשיבים ינמקו מדוע אין לראות בהכרזה על נכס כ"נכס נפקד" ובמכירתו לרשות הפיתוח כבטלים מעיקרו, ומדוע אין לבטל את ההחלטה להעביר את זכויות הקניין מרשות הפיתוח להימנותא. עם זאת, בית המשפט מצא כי יש לדחות את העתירה משום שקיים סעד חלופי העומד לרשות העותרים. על פי פסקי דין קודמים, לבית המשפט המחוזי סמכות מהותית לדון בתביעות הנוגעות לקביעת נפקדות במקרקעין או רכישה שלא כדין של מקרקעין על ידי האפוטרופוס. הגם שהעותרים טענו כי עניינם מצוי בגדר סמכותו של בית המשפט העליון משום שהוא נוגע למשפט המינהלי, קרי התנהלות האפוטרופוס והפעלת שיקול דעתו, מצא בית המשפט כי הטענות הנוגעות להכרזה ולרכישה של נכסי נפקדים, שהן בעיקרן עניינים עובדתיים, צריכות להידון בבית המשפט המחוזי. זאת, גם אם העתירה מעלה טענות כלפי גופים מנהליים אחרים, וחרף שהעותרים ניסו למסגר את טענותיהם כמנהליות באופיין. יתר על כן, נראה כי העותרים ובאי כוחם היו מודעים לצורך להביא טענות אלה בפני בית המשפט האזרחי, כפי שעשו בהליכים קודמים, אך בחרו שלא לדון בהן. עוד ציין בית המשפט כי יש להפנות כל טענה בדבר ראיות חדשות לבית המשפט המחוזי, אשר נתן פסק דין סופי בנושא, וכי החלטת בג"ץ אינה מהווה ביטוי לעמדה כלשהי ביחס לבקשת רשות הערעור של העותרים. לפיכך נדחתה העתירה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.