ע"א 8622/06

תקציר

עניינו של הערעור במחלוקת על בעלות על דירת מגורים שנרכשה על ידי אלמנה חשוכת ילדים שעלתה לישראל מברית המועצות לשעבר. התיק עוסק בתביעות של שלושה צדדים: שני מערערים, מערער שלישי ועיזבון המנוח. האלמנה, שחלתה בסרטן ובבעיות נפשיות, רכשה במקור את הדירה מכספה, אך היא נרשמה על שם המערער השלישי כאמצעי ביטחון. המערערים טענו לזכאותם מכוח הסכם לפיו המנוחה העבירה להם את הדירה על סמך הבטחה לטפל בה. עם זאת, בהמשך ביקשה המנוחה לחזור בה מהסדר זה, ונתקלה בקשיים עקב חוסר יציבות נפשית וטענות לחוסר תום לב מצד המערערת השלישית, אשר הדירה נרשמה על שמה. מרכיב קריטי היה עוגמת הנפש והניצול לכאורה של המנוחה, שהובילו לכוונתה להעביר את הדירה. בית המשפט המחוזי קבע כי המנוחה לא התכוונה להעביר את הבעלות לצמיתות למערערת השלישית, שכן הרכישה נראתה כמתנה המותנית במותה, שאינה תקפה ללא צוואה. בית המשפט דחה גם את טענת המערערים, בקובעו כי ההעברה הייתה נצלנית. במהלך ההליכים התברר כי בריאותה הנפשית של המנוחה נפגעה קשות, דבר שהשפיע על פעולותיה המשפטיות והפך עסקאות קודמות ללא תקפות. העסקאות, שתוארו כ"כופות", ניצלו את פגיעותה. הערעורים נדחו; בית המשפט הגיע למסקנה כי עזבונו של המנוח שמר על הבעלות בדירה. המערערים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של העיזבון, תוך הדגשת המאמץ השיפוטי ליתן החלטה המכבדת את מצבו הנפשי וכוונותיו של המנוח לאורך כל הליך ההתדיינות המפותלת.