ת"א 50754-05-10

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בפרויקט יזמות נדל"ן מורכב בירושלים בו מעורבים מספר גורמים. המבקש, לוי, הוא בעל השליטה במשיבים 2 ו-3, המחזיקים יחד בחלק ניכר מהחלקה בגוש 30050. למשיב 1, בית ארלוזורוב, זכויות מסוימות במקרקעין והוא התחייב להעביר זכויות אלה ללוי ולמשיב 2. בבעלות המשיבה 3 חלקה נוספת באותו גוש. לוי ובית ארלוזורוב חתמו בשנת 1993 על הסכם קומבינציה בנוגע לקרקע, שהתווה את הזכויות והציפיות של שני הצדדים. הסכם זה כלל סעיף בוררות לפתרון כל מחלוקות. עם זאת, פסק הדין דוחה את בקשתו של לוי להעביר סכסוך עם בית ארלוזורוב לבוררות, בהתבסס על מספר גורמים. ראשית, לוי הביע בעבר חוסר נכונות לעסוק בבוררות בהליכים משפטיים קודמים הקשורים לכך. שנית, התביעה שכנגד שהגיש לוי בתובענה זו, המונה הן את בית ארלוזורוב והן את מפלגת העבודה השולטת בו, מעידה כי הוא אינו מעוניין באמת בבוררות. בנוסף, אחד הנתבעים האחרים, שיכון עובדים, הוא צד הכרחי לתביעה ולא ניתן להפנותו לבוררות, כפי שקבע בית המשפט העליון בתיק קודם בו היו מעורבים לוי ושיכון עובדים. פסק הדין מביא בחשבון גם את חוסר היעילות שבפיצול המשפט להליכים נפרדים, מה גם שסעד יעיל יכול להינתן רק אם כל הנאשמים נוכחים במשפט אחד. לפיכך, הבקשה לעיכוב ההליכים בבית המשפט ולהעברת הסכסוך לבוררות נדחית, ולוי חויב לשלם למשיב 1 (בית ארלוזורוב) 20,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.