ת"א 49790-01-18

תקציר

פסק הדין דן בתחולת תקופת ההתיישנות כעילה לדחיית תביעה. התביעה המדוברת נבעה מאירוע שהתרחש ביום 16.9.2010, והתביעה הוגשה תחילה ביום 27.2.2013, ולאחר מכן הוגשה תביעה שנייה ביום 22.1.2018, לאחר שהראשונה נדחתה. בעוד החוק קובע הארכות מסוימות לתקופת ההתיישנות במקרים בהם התביעה נדחית, השופט קבע כי הארכות אלה אינן חלות כאשר הדחייה היא תוצאה של רשלנות התובע או ניהול כושל של התביעה. במקרה זה, מצאה השופטת כי התובעת גילתה חוסר מעש ורשלנות משמעותית בניהול התביעה, מה שהוביל לדחייתה בהליך הראשון והשני. לפיכך, התביעה נגד נתבעים 2 ו-3 נדחתה על יסוד תקופת ההתיישנות, שכן חלפו למעלה מ-7 שנים מאז האירוע. לחילופין, נדחתה התביעה גם כנגד כל הנתבעים בשל חוסר מעש וחוסר הוכחות, שכן התובע לא הגיש ראיות למרות הארכות הרבות. כמו כן הורה השופט לתובע לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 13.12.2020.