ת"פ 7635-06-12

תקציר

הכרעת הדין מקבלת את בקשת ההגנה לפי סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי, וקובעת כי עובדות כתב האישום לעניין עבירת קשירת הקשר אינן מהוות עבירה. כתב האישום מייחס לנאשם שלוש עבירות: מגע עם סוכן חוץ, קשירת קשר לביצוע פשע בארגון טרור וכניסה ושהייה בישראל שלא כדין. בכתב האישום נטען כי הנאשם קשר קשר עם שלושה אסירים ביטחוניים לחטיפת חייל ישראלי. עם זאת, ההגנה טענה כי העובדות אינן מבססות את עבירת קשירת הקשר, שכן לא הייתה מטרה משותפת בין הנאשם לבין הקושרים. תגובת התביעה לטיעון המקדמי סיבכה עוד יותר את כתב האישום, והובילה את ההגנה לטעון כי התנהלות המדינה הייתה פסולה ופגעה בזכויות הנאשם. השופט הסכים כי העובדות, כפי שהוצגו, אינן עולות כדי עבירת קשירת קשר. בהכרעת הדין מודגש כי לא ניתן לייחס לנאשם עבירה של קשירת קשר לניסיון רצח או פעילות בארגון טרור, כפי שנטען על ידי התביעה. השופט קיבל את הטענה כי קשירת קשר לביצוע ניסיון אינה הגיונית, ומעשיו של הנאשם אינם מהווים הסכם אזרחי לתכלית לגיטימית. בנוסף, חוסר העקביות וחוסר הבהירות של המדינה בהצגת סעיפי האישום פגעו בזכותו של הנאשם לדעת את העבירות המיוחסות ואת פרטיהן. כתוצאה מכך, הבקשה מאושרת, והעובדות הנוגעות לאישומי קשירת הקשר אינן מספיקות כדי להוות עבירה.