ע"ב 2620/05

תקציר

המחלוקת נסובה סביב רצונו של התובע להיות מוכר כמנהל מחלקה בבית חולים פסיכיאטרי בין השנים 1998-2003, וכתוצאה מכך לקבל הטבות כספיות. הנתבעת טוענת כי תפקידו של התובע לא היה של מנהל מחלקה, אלא של רופא יחיד האחראי על אגף "קל" מבחינה רפואית. עיקר העניין סובב סביב הגדרת המונח 'מחלקה'. בית המשפט מצדד בנתבעת ומסביר כי המבנה הארגוני הפנימי של בית חולים נתון אך ורק לשיקול דעתה של הנהלתה. עדויות עדי הנתבעת הצליחו לשכנע את בית המשפט כי א.2 – המחלקה הנטענת של התובעת – אינה מחלקה שכן היא נעדרת את הדרישות החיוניות, והיא רק אגף נפרד של מחלקה אחרת. בית המשפט מכיר בפררוגטיבה המנהלית של בית החולים, ובשיקול הדעת הנתון לו על פי דין, לקבוע מבנים ארגוניים כאלה, ומוצא כי הנתבעת הפעילה שיקול דעת זה באופן סביר ומקצועי. עוד נטען, ובהמשך נפסק, כי תפקידה של התובעת לא היה סטנדרטי כמנהלת מחלקה, ועל כן אין ביכולתה לתבוע הטבות כספיות השמורות לתפקיד זה. התובע לא מונה לתפקיד זה באופן פורמלי, לא עמד בקריטריונים ולא תפקד כמנהל מחלקה. העובדה שהתובעת ביצעה כמה משימות ניהוליות אינה מייחסת לה מעמד של מנהלת מחלקה. בית המשפט מדגיש כי דרישת המכרז לתפקיד כזה אינה דרישה טכנית, אלא דרישה חוקתית מהותית. זאת ועוד, רישומה של א.2 ברישיון בית החולים כמחלקה, והשימוש במונח מחלקה בשפת היום-יום, אינם מעידים על תפקודה בפועל או על הכרתה של בית החולים כמחלקה. גם ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים אינם תומכים בטענות התובעת, שכן הם נגזרים מהתפקיד הסטנדרטי בו מוצב העובד. בסופו של דבר, בית המשפט דוחה את תביעת התובע וקובע כי התובעת תישא בהוצאות הנתבע בגין התביעה, בסך 5,000 ₪.