ע"ע 29395-01-12

תקציר

בית הדין קיבל בין היתר בקשה לעכב ביצוע פסק דין המורה למעסיק לשלם לעובד לשעבר זכויות סוציאליות שונות הנובעות מהעסקתו וסיום העסקתו. העובד עבד אצל המעסיק כגנן במשך כמעט עשר שנים עד שמערכת היחסים ביניהם הסתיימה באופן שנוי במחלוקת בשנת 2006. בית הדין האזורי בחיפה קבע בעבר כי העובד פוטר והורה למעסיק לשלם לו פיצויי פיטורים, לפדות חלק מימי החופשה שלו ולפסוק פיצוי בגין אי הפרשה של המעסיק לפנסיה בסך כולל של 143,178 שקל. המעסיקה ערערה על פסק הדין ובמקביל ביקשה עיכוב ביצוע בבית הדין האזורי, שנדחתה. פנייתו הנוכחית של המעסיק לבית המשפט העליון היא, אפוא, בקשה חוזרת לעיכוב ביצוע. בית המשפט העליון קיבל חלקית את הבקשה, ודחה את הדרישה לתשלום פיצויים בגין הפרשות שאינן לפנסיה, בתנאי שהמעסיק יפקיד את הסכום שנפסק - בערכו הנוכחי - לקופת בית הדין בתוך שבועיים. קביעה זו מתבססת על סיכויי ההצלחה הסבירים של המעסיק בערעור על הפיצויים בגין הפרשות שאינן לפנסיה ועל מאזן הנוחות, המעדיף את המעסיק במקרה זה. באופן ספציפי, בית הדין לא מצא כל ראיה למצבו הכלכלי היציב של העובד, בעוד שטענות המעסיק בדבר מצוקתו הכלכלית לא הופרכו. עם זאת, בית הדין סירב לעכב את ביצוע התשלומים בגין פיצויי פיטורים ופדיון חופשות, שכן חובות אלה נובעות מדיני העבודה המגנים ומקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, שבית המשפט העליון אינו שש להתערב בהן בשלב זה. ככלל, בית המשפט מדגיש כי עיכוב ביצוע פסק דין הוא חריג, במיוחד כשמדובר בחיובים כספיים, ואין לפרש את החלטתו כהבעת דעה כלשהי לגופו של הערעור.