ע"א 7092/13

תקציר

פסק הדין נסוב סביב הערעור המערער על החלטת הערכאה הנמוכה לדחות את התנגדות המערער לצו כינוס נכסים ולהכריז על המשיב, חייב, כפושט רגל. בית המשפט מצא כי הערכאה הנמוכה יותר שגתה בטיפול ובניתוח התיק, ובפרט בהחלת דיני פשיטת רגל על חייב שהחוב העיקרי שלו נבע ממזונות שלא שולמו. פסק הדין מדגיש כי לבית המשפט שיקול דעת לפי פקודת פשיטת הרגל בבואו לדון אם להוציא כינוס נכסים או הצהרות פשיטת רגל, במיוחד אם ניכרים חוסר תום לב או שימוש לרעה בהליך כדי להתחמק מחובות ספציפיים, כגון מזונות. בית המשפט הגיע למסקנה כי הגשת בקשה לפשיטת רגל על בסיס חוב מזונות משמעותי, ללא הוכחת תום לב או יכולת פירעון, מהווה ניצול לרעה של ההליך. יתר על כן, מכיוון שבאופן מסורתי חובות מזונות אינם ניתנים להפטר בפשיטת רגל, נראה כי האסטרטגיה של המשיב הייתה ניסיון לעקוף התחייבויות כספיות. למרות שניתן לכלול חובות מזונות בשיקולי פשיטת רגל, אופיים הייחודי של חובות אלה והשפעתם על התלויים בהם מחייבים לשקול אותם בכובד ראש. בית המשפט הדגיש את רגישותם יוצאת הדופן של חובות מזונות בשל הסתמכותם על חובות המזונות של החייב, וכיצד אי טיפול הולם בתביעות כאלה בהליכי פשיטת רגל עלול לגרום לעוולות חברתיות ואישיות. בסופו של דבר, פסק הדין ביטל את הכרזת פשיטת הרגל, והדגיש את החשיבות להבטיח כי הליכי פשיטת רגל לא ישמשו להתחמקות מחובות כמו מזונות, התומכים בצרכים אנושיים חיוניים.