פר"ק 2879/09

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת בדבר חלוקת התמורה ממכירת נכסי חברה. נגד בנימין בגסי סיגל בע"מ ("החברה") הוצא צו כינוס נכסים, כאשר עו"ד הופטמן מונה ככונס הנכסים הקבוע. כונס הנכסים ביקש לחלק את התמורה ממכירת מטלטלין של החברה לנושים המובטחים, בנק אוצר החייל בע"מ ובנק הפועלים, שניהם בעלי שעבודים צפים. מנגד, אל-רוב ישראל ומגדל האופרה (אל-רוב), בעל הבית של החברה, טענו כי הם זכאים לתמורה, וטענו כי חוב שכר הדירה שלהם עדיף על שעבודים של הבנקים. בית המשפט הסכים עם טענתו של אל-רוב, בקובעו כי חוב דמי השכירות עבור השנה שקדמה למינוי כונס הנכסים הוא חוב לפי דיני הקדימות. חוב זה, בסך של כ-400 אלף שקל, גובר על טענות הבנקים. עוד מבהיר פסק הדין כי תפקידו של כונס הנכסים הוא לבצע את הדין המעדיף את חובות העדיפות על פני השעבוד הצף. על פי פקודת החברות, חובות שכר דירה מקבלים עדיפות במקרה של פירוק חברה. פרשנותו של השופט לרנר לפקודה הרלוונטית מחזקת תקדים זה גם בהליכי כינוס נכסים. בית המשפט התייחס גם לדמי הניהול שתבע אל-רוב, וקבע כי יש להחריגם מהגדרת דמי השכירות ולא להתחשב בהם בחוק הקדימות. מאחר שרכיב דמי השכירות לבדו עלה על תמורת המכירה, לא היה צורך להעמיק בנושא זה. בנוסף, בקשת הכונס לשכר טרחה אושרה, כאשר בתי המשפט הכירו בזכאותם לתשלום עבור ביצוע המכירה. הבנקים חויבו לשאת בהוצאותיה של אלרוב ביחד ולחוד, בסך של 10,000 שקל, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. כונס הנכסים הונחה לוודא שאין התחייבויות אחרות על פי חוק הקדימויות לפני חלוקת הכספים לאלרוב. פסק הדין הדגיש את חובתו של כונס הנכסים לפעול ללא משוא פנים ולטובת כל הצדדים המעורבים, ולהבטיח כי תביעות הנושים יוסדרו כראוי.