ה"פ 78018-12-20

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת המבקש לסעד הצהרתי בדבר בטלותו של הסכם פשרה מותנה בין הצדדים. התביעה נדחית בעיקר משום שהוגשה באופן שגוי – זו הייתה צריכה להיות תביעה המבקשת סעד אופרטיבי. בנוסף, בית המשפט מוצא כי הטענה נעדרת שחר. המבקש טען לתרמית מצד המשיבים ועדי העירייה בהצגת עדויות לא עקביות בדבר השימוש באזור עמודים. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות להונאה והסכים עם פסיקות קודמות של בתי משפט אחרים כי השטח המדובר נועד להיות מעבר ציבורי. הסוגיה המרכזית סובבת סביב תוכנית לאישור בנייה בבניין הקשתות, שנמצאה מבוססת על תוכניות פסולות. המבקש ביקש אזור ספציפי המקושר לחנותו אך נדחה בשל הגדרת האזור כבעל עניין ציבורי. בית המשפט מסכים עם החלטת ועדת התכנון שלא לבצע שינויים משמעותיים בתוכנית בשלב זה, שכן הדבר יעכב את הסדרת הבנייה הקיימת באזור. עוד צוין בפסק הדין כי המבקש עדיין יכול להגיש תוכנית לנכס שלו כדי לבקש זכויות בנייה נוספות, אשר ייבחנו על ידי רשויות התכנון. מאז פסק דינו הקודם של השופט אקסלרד לא חלו שינויים מהותיים המצדיקים תביעה חדשה, והסעד המבוקש של המבקש עדיין אינו אפשרי. אשר על כן, התביעה נדחית, והמבקש חויב לשלם למשיבים הוצאות בסך של 14,000 ₪.