ע"ו 45720-11-20

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה של היועץ המשפטי לממשלה לבטל החלטה של ועדה פסיכיאטרית לשחרר חולה מאשפוז ולאפשר לו טיפול רפואי כפוי בקהילה. המטופלת המדוברת, שאובחנה עם סכיזופרניה, אושפזה לאחר שביצעה עבירת מין אלימה. הוועדה העריכה את מסוכנותו של המטופל לעצמו ולאחרים כנמוכה ואישרה את שחרורו לטיפול משפחתו ותוכנית טיפול מקיפה, הכוללת טיפול בעברייני מין, עליה המליץ בית החולים. על החלטה זו ערער היועץ המשפטי לממשלה בטענה כי התנהגותו של המטופל מחוץ לבית החולים לא נבדקה, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה היה קצר יחסית והסיכון לפגיעה חוזרת היה גדול מדי. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי החלטת הוועדה הייתה סבירה ועולה בקנה אחד עם התקדמותו של המטופל והסיכון הנמוך הנוכחי שהוא מהווה לחברה. בית המשפט הדגיש כי מטרת האשפוז של חולי נפש המבצעים עבירות היא טיפול ומניעת סכנה עתידית ולא ענישה. בית המשפט אמנם הכיר בחומרת העבירה וברגשותיה של הקורבן, אך קיבל את מסקנת הוועדה כי ניתן לשחרר את המטופל בבטחה למסגרת טיפולית משפחתית וקהילתית תומכת. עוד ציין בית המשפט כי אי יציאתו של המטופל לחופשה מאושרת מבית החולים, בשל מגפת הקורונה, לא הייתה באשמתו ואין לעכב את מעברו לטיפול בקהילה. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי התקדמותו של המטופל הייתה משמעותית, ויש לשפוט כל מקרה לגופו. החלטת הוועדה לשחרר את המטופל לטיפול רפואי כפוי בקהילה אושרה, בתנאי שתכנית הטיפול המפורטת תאושר על ידי הוועדה ותבחן שוב בתוך שלושה חודשים מיום שחרורו.