סע"ש 15292-11-18

תקציר

בית המשפט מצא כי התובע, שסיפק שירותי טיח וצביעה לנתבעת למעלה מעשרים שנה, ניהל עסק עצמאי ולכן אינו עובד של הנתבעת. הראיות הראו כי לתובע הייתה הזדמנות להרוויח או לגרום להפסדים בעסקיו, וכי היו לו הוצאות משמעותיות בגין שכר, רכבים, ציוד וסחורות. עדותו של התובע בנוגע לנתונים בדו"חות הכספיים שהגיש לא הייתה משכנעת. מהדו"חות עולה כי התובע העסיק עובדים, דבר שאושר גם על ידי ההגנה במשתמע. כמו כן, נמצא כי התובע קבע את שכר העובדים, סיפק להם ציוד וכלים והסיע אותם לאתרים, דבר המעיד על היותו הממונה עליהם. לתובע היו גם הוצאות עסקיות אחרות, כגון הוצאות רכב, ובבעלותו היו שתי מכוניות. בית המשפט קיבל את הסברו של הנתבע כי העבודה במחלקה המבצעת בוצעה על ידי קבלני משנה מטעמים עסקיים לגיטימיים. התובעת סיפקה שירותים גם לגופים אחרים, דבר המצביע על מערכת יחסים מסחרית ולא על יחסי עובד-מעביד. בית המשפט מצא כי הנתבעת לא אסרה על התובע לתקשר עם אחרים, ואף לא הכתיבה את תנאי החוזה. נמצא כי הפיקוח על עבודתה של התובעת עולה בקנה אחד עם פיקוח של מזמין שירותים ולא של מעסיק. שיטת הגמול, שנקבעה במשא ומתן בין הצדדים, נקבעה לעיתים כתעריף יומי ולעיתים כעבודה קבלנית, דבר המעיד עוד יותר על מערכת יחסים מסחרית. גם טענת התובע כי פוטר שלא כדין לא הוכחה. בסיכומו של דבר, בית המשפט הגיע למסקנה כי התובע ניהל עסק עצמאי כקבלן משנה עבור הנתבעת ולכן דחה את התביעה, תוך שהוא מורה לתובע לכסות את הוצאות הנתבעת.