סע"ש 57954-05-19

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעים כנהג משאית, תבע מהם הטבות תעסוקה שונות. הנתבעים הכחישו את מרבית הטענות. בית המשפט קיבל חלקית את טענות התובע. ראשית, בית המשפט מצא כי התובע עבד אצל הנתבעים מאוקטובר 2015 ועד ינואר 2018. טענות הנתבעים כי התובע עבד אצלם בשתי תקופות נפרדות נדחו. התובע לא הצליח להוכיח את תקופת העסקתו הנטענת בין השנים 2011 ל-2015, והראיות הראו כי לא הועסק ברציפות בתקופה זו. שנית, בית המשפט קבע כי התובע לא הצליח להוכיח את שכרו הנטען בסך 13,000 ₪ נטו חודשי. עדותו של התובע בנקודה זו לא הייתה עקבית ולא אמינה. מנגד, ראיות הנתבעים, לרבות עדויות ותלושי שכר, תמכו בשכרם הנטען. שלישית, בית הדין קבע כי התפטרותו של התובע לא נבעה מהרעה משמעותית בתנאי העבודה. לפיכך, הוא לא היה זכאי לפיצויי פיטורים עם התפטרותו. התובע לא הביא כל ראיה לכך שהזהיר בעבר את הנתבעים מפני כוונתו להתפטר בשל זכויות מקופחות. תחת זאת, נמצא כי הוא עזב מרצונו את עבודת הנתבעים כדי לעבוד עבור בנו. רביעית, בית המשפט קיבל את טענת התובע כי לא קיבל תלושי שכר באופן סדיר וכי התלוש שקיבל לא הוכנו כדין. הנאשמים לא הציגו גרסה משכנעת לאירועים. בהתאם לכך, פסק בית המשפט לתובע פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין הפרה זו. חמישית, תביעת התובעת לגמול שעות נוספות נדחתה. הנתבעים הציגו דוחות נוכחות ועדויות התומכים בגרסתם לגבי שעות העבודה של התובעת. התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת תביעתו לעבודה בשעות נוספות. שישית, בית המשפט קיבל את הודאת הנתבעים כי לא הפרישו כספים לפנסיה של התובע כדין. עם זאת, השכר הקובע לחישוב ההפרשות נקבע על 5,450 שקל. התובעת הייתה זכאית להפרשות במשך 28 חודשים, בסך כולל של 18,694 ₪, לצד פיצוי הלנה בסך 8,000 ₪. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע 8,200 ₪ עבור פדיון חופשה והבראה, וכן החזר תשלומי ביטוח לאומי בסך 3,546 ₪. טענת התובע להרמת מסך ההתאגדות נדחתה, שכן הוא לא הביא ראיות לתרמית או כוונה לקפח נושים. כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות, אך התובע חויב לשלם לנתבעים 3,500 ש"ח שכר טרחה, שכן התביעה נגדם לא צלחה. זכות הערעור של התובעת לבית הדין הארצי לעבודה נשמרה.