ת"א 2441/08

תקציר

התובעת תבעה בנק על כך שלא העניק לה הלוואות ארוכות טווח שגרמו לה נזקים. השופט דחה את התביעה משום שהוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות. האירועים הנדונים התרחשו בין השנים 1996-1999, והתובעת לא הוכיחה כי העובדות המהוות את עילת התביעה נעלמו מסיבות שאינן תלויות בה. התובע גם לא הצליח להוכיח שהבנק ביצע תרמית, דבר שיכול היה להאריך את תקופת ההתיישנות. בנוסף, התביעה נדחתה לגופה, שכן התובעת לא הוכיחה שהיא זכאית להלוואות ארוכות טווח או שהבנק הסתיר ממנה זכאות זו. חוק הבנקאות קובע כי לבנק אין חובה להעמיד אשראי ללקוח, וחשבונו של התובע נוהל על פי ההסכמות בין הצדדים. עוד טענה התובעת כי הבנק לחץ עליה למכור נכס ששועבד להבטחת חובותיה, וכתוצאה מכך נגרם לה הפסד. תביעה זו נדחתה גם משום שהתובע לא הוכיח כי הבנק פעל באופן בלתי סביר או כי הנכס נמכר בהפסד. מהראיות עולה כי היוזמה למכירת הנכס הייתה שייכת לתובע, והמחיר שהתקבל היה קרוב להערכות קודמות. התובעים חויבו לשלם לנתבע הוצאות בסך 100,000 ₪, והערבות הבנקאית חולטה לטובת הנתבע.