ת"פ 3722-05-22

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בלשון משפטית ומבוסס אך ורק על הנתונים שסיפקת: **ניתוח משפטי: גזר דין משלים בעניין מדינת ישראל נ' אחמד דיאב (ת"פ 3722-05-22)** **הקדמה** פסק הדין הנדון עוסק בהחלטה שיפוטית הנוגעת לבקשות שהוגשו ביחס לגזר דין קודם, בעקבות הגשת כתב אישום חדש כנגד הנאשם. בית המשפט נדרש להכריע בשתי בקשות עיקריות: בקשת הממונה על עבודות שירות להפסקת ריצוי עונשו של הנאשם בעבודות שירות, ובקשת שירות המבחן להפקעת צו מבחן שהוטל עליו. **רקע עובדתי ומשפטי** 1. **הליך ראשון:** הנאשם הורשע ביום 1.3.2023 על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ציבורית (סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977). כתב האישום מתאר אירוע נהיגה פראית ומסוכנת, במהלכו נסע הנאשם בניגוד לכיוון התנועה, חצה צומת באור אדום, גרם לרכבים לסטות מנתיבם, התנגש בניידת משטרה, וכל זאת תוך הסעת אדם ללא היתר כניסה לישראל. 2. **גזר הדין הראשון:** ביום 23.9.2024, גזר דינו של הנאשם (על ידי מותב אחר) – 9 חודשי מאסר בעבודות שירות, צו מבחן למשך 12 חודשים, מאסר מותנה וקנס. גזר דין זה ניתן תוך מתן משקל ממשי להמלצת שירות המבחן והעדפת שיקולי שיקום על פני שיקולי ענישה אחרים. המאשימה לא ערערה על גזר דין זה. 3. **הליך חדש:** ביום 20.11.2024, הנאשם התייצב לריצוי עבודות השירות, אך בהמשך נעצר בחשד לביצוע עבירות ביטחוניות, והוגש נגדו כתב אישום חדש. בבקשת הממונה צוין כי יתרת עונש עבודות השירות עומדת על 107 ימים. 4. **בקשות לשינוי צווי הטיפול:** * **בקשת הממונה על עבודות שירות:** להפסקת ביצוע עבודות השירות עקב הגשת כתב אישום חדש במהלך תקופת ריצוי העונש. * **בקשת שירות המבחן:** להפקעת צו המבחן, לאור מעצרו של הנאשם והערכה מחודשת של רמת מסוכנותו. **דיון והכרעה** **א. בקשת שירות המבחן להפקעת צו המבחן:** 1. **הסמכות המשפטית:** בית המשפט דחה את טענת ההגנה כי יש לדון בבקשה על פי סעיף 16 לפקודת המבחן (נוסח חדש), התשכ"ט-1969, שכן סעיף זה עוסק במצב בו הנאשם הורשע בעבירה נוספת. במקום זאת, נקבע כי יש לדון בבקשה מכוח סעיף 20(4) לפקודת המבחן, המאפשר לבית המשפט, מקום בו הנבחן לא מילא אחר הוראות צו המבחן, לשוב ולהידרש לעונשו. נקבע כי הפקעת הצו היא תוצאת לוואי של הטלת עונש נוסף על העבירה המקורית, בהתאם לסעיף 21 לפקודה. 2. **ניתוח הסמכות והעיתוי:** בית המשפט הדגיש כי סעיף 20 לפקודה מקנה לבית המשפט סמכות "רשות" ולא "חובה" לשוב ולהידרש לעונש. הכרעה זו מצריכה התחשבות בשיקולים כגון התקופה שחלפה, אופן עמידת הנאשם במבחן, ונסיבות אי מילוי הצו. 3. **עיתוי ההכרעה:** נקודה מרכזית בדיון הייתה עיתוי ההכרעה בבקשה. בית המשפט, בהסתמך על הפסיקה (ע"פ 508/08 איוון סטרוב נ' מדינת ישראל), קבע כי אף אם אי קיום הצו מאפשר הפעלת הסעיף, עיתוי ההכרעה תלוי בנסיבות. במקרה הנוכחי, כאשר הנאשם נמצא במעצר ולא הורשע בהליך החדש, וכן בהתחשב בכך שהשלים את חלק הארי של תקופת המבחן בצורה ראויה (9 חודשים מתוך 12), בית המשפט החליט לדחות את ההכרעה עד לאחר מתן הכרעת הדין בהליך החדש. זאת, על מנת לאפשר לנאשם, במידה ויוזכה, לשוב להליך הטיפולי, ובמידה ויומצא אשם, ניתן יהיה לדון אז בבקשה ולהתחשב בחפיפת עונשים. 4. **עקרון חזקת החפות:** בית המשפט נתן משקל משמעותי לעובדה כי הנאשם טרם הורשע בהליך החדש, ולכן נהנה מחזקת החפות. הערכות שירות המבחן על "אורח חיים עברייני" נתפסו כלא מבוססות דיות, בהיעדר הרשעה, ונלמדות כולן מהגשת כתב האישום בלבד. 5. **החידוש המשפטי:** הפסיקה בעניין סטרוב, אליה מתייחס בית המשפט, מדגישה את גמישות בית המשפט בקביעת עיתוי ההכרעה בבקשות מכוח סעיף 20 לפקודת המבחן. הדבר מאפשר התאמה לנסיבות המשתנות, ובפרט כאשר הנאשם אינו חופשי וקיים הליך משפטי חדש תלוי ועומד. **ב. בקשת הממונה על עבודות שירות להפסקה שיפוטית:** 1. **הסמכות המשפטית:** בית המשפט בחן את בקשת הממונה לאור סעיף 51י(א2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, הקובע כי אם הוגש נגד עובד שירות כתב אישום בשל עבירה אחרת, רשאי בית המשפט, לבקשת הממונה, להורות על הפסקת ביצוע עבודות השירות והמרת יתרת העונש למאסר בבית סוהר, אם סבר כי המשך ביצוע עבודות השירות אינם הולמים עוד. 2. **מבחן החומרה והמהות:** נקבע כי על בית המשפט לשקול את "העיתוי של ביצוע העבירה, כמו גם את 'מהותה, חומרתה ונסיבות ביצועה'". ככל שהזמן שחלף ממתן גזר הדין קצר יותר, וחומרת העבירות גדולה יותר, כך גובר הסיכוי להמיר את עבודות השירות במאסר. יודגש כי הבחינה נעשית על פי העובדות הנטענות בכתב האישום בלבד. 3. **חומרת העבירות החדשות:** בחינת כתב האישום החדש גילתה כי לנאשם מיוחסות עבירות חמורות של מגע עם סוכן חוץ (סעיף 114(א) לחוק העונשין) ופעולה ברכוש טרור (סעיף 31(א) לחוק המאבק בטרור, תשע"ו-2016). העבירות, לטענת כתב האישום, בוצעו במשך תקופה ארוכה, החל מחודש לאחר מתן גזר הדין הראשון, ועד למועד מעצרו. מדובר בהעברת סכומי כסף משמעותיים (1,360,000 ₪ ו-42,000 דולר) לידי ארגון טרור, ובזמן מלחמה. 4. **הכרעה:** לאור חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, ההיקף הכספי, העובדה שבוצעו לכאורה במהלך תקופת ריצוי עבודות השירות, ובמהלך מלחמה, וכן נוכח העובדה שהנאשם ממילא עצור ואינו יכול להמשיך בביצוע עבודות השירות, קיבל בית המשפט את בקשת הממונה. הורה על הפסקת ביצוע עבודות השירות, והנאשם יישא את יתרת התקופה (107 ימים) במתקן כליאה. 5. **החידוש המשפטי:** סעיף 51י(א2) לחוק העונשין מהווה חידוש המאפשר, בנסיבות חריגות, לשוב ולשנות גזר דין שניתן, ובפרט את אופן ריצוי עונש מאסר שהומר לעבודות שירות. הדגש על בחינת "העובדות הנטענות בכתב האישום" בלבד, מבלי להידרש להכרעת דין, מחזק את אופייה המנהלי והמהיר של הבחינה במקרים כאלו, כפי שבא לידי ביטוי בפסקי דין כגון ע"פ 7692/20 מוחמד נתשה. **סיכום** פסק הדין מדגים את המורכבות המשפטית הנוצרת כאשר נאשם, אשר נגזר דינו והחל בריצוי עונשו, מואשם בעבירות חדשות וחמורות. בית המשפט שקלל בין שיקולי שיקום, עקרונות משפטיים כגון חזקת החפות, לבין הצורך להבטיח את שלום הציבור, וזאת בהתאם לסמכויות המוקנות לו בחוק. בעוד שבקשת שירות המבחן נדחתה לעת עתה וההכרעה נדחתה עד לאחר ההליך החדש, בקשת הממונה התקבלה נוכח חומרת העבירות החדשות והשלכתן המהותית על יכולתו של הנאשם להמשיך בריצוי עונשו בעבודות שירות.