ת"א 33996-02-19

תקציר

בפסק דין זה מדגיש בית המשפט את העיקרון לפיו יש להגיש ראיות כחבילה שלמה ולא באופן הדרגתי, תוך הבטחת ההגנה על זכויות הצד שכנגד, ניהול משפט תקין וסופיות ההליכים. חריגים להצגת ראיות נוספות לאחר השימוע מותרים רק כאשר הראיות מחזקות באופן משמעותי את התמונה העובדתית ומסייעות בגילוי האמת, ואינן ניתנות כדבר שבשגרה. הנתבעים, שביקשו לצרף תצהירים ומסמכים נוספים לאחר דיון ההוכחות, טענו כי גילו רק שתי גרסאות של הסכם שירותים בשלב ההוכחות, וייחסו את הגשתם הקודמת של גרסה שגויה לטעות. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעים, שהכירו את ההסכם, היו צריכים להכיר בפער מוקדם יותר ולכן השיהוי שלהם לא היה מוצדק. יתר על כן, הנתבעים הודו כי הראיות הנוספות אינן משפיעות באופן מהותי על ליבת המחלוקות או משנות את טענות ההגנה שלהם. הצגת הראיות החדשות תחייב גם הליכים נוספים, תטיל עומס מופרז על הליך המשפט ותפגע בזכויות התובע, בהתחשב בלוח הזמנים הארוך מאז הגשתה הראשונית. משכך, דחה בית המשפט את בקשת הנאשמים להוסיף ראיות לאחר הדיון והטיל עליהם הוצאות משפט, תוך הדגשת החשיבות הפרוצדורלית וההגינות בשמירה על טוהר המשפט.