ע"ב 7306/02

תקציר

התובעת, מנהלת בית ספר ורדים לחינוך מיוחד, תבעה את מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות, בבקשה להתמנות למנהל מספר בתי ספר במקום המנהלים הנוכחיים, בעקבות סגירת בית הספר ורדים. התובע טען כי הוא זכאי לתפקידים אלה על סמך הסכם קיבוצי משנת 1971 בין הסתדרות המורים למשרד החינוך, שקבע כי מנהלים שבתי הספר שלהם נסגרו בשל רפורמה או רגולציה מעמדית ימונו למשרות פנויות ללא מכרזים. ההסכם מעולם לא בוטל והתובע טען כי הוא חל על עניינו. בנוסף, טען התובע לאפליה גזעית ואי שוויון על רקע אזרחותו הערבית, וטען כי המשרד לא הציב אותו כמנהל בבית ספר יהודי. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי ההסכם משנת 1971 אינו חל על מצבו של התובע. בית הספר ורדים נסגר בשל ירידה במספר התלמידים, ולא כתוצאה מרפורמה או רגולציה מעמדית כלשהי. כמו כן, ההסכם נועד לבתי הספר היסודיים, כאשר בית הספר ורדים משרת מגוון גילאים, מתלמידי יסודי ועד תלמידי תיכון. עוד קבע בית המשפט כי התובעת לא הצליחה להוכיח את קיומם של בתי ספר בהיקפים דומים לבית הספר ורדים שהיו בהם משרות ניהול פנויות באותה עת. באשר לטענות האפליה, בית המשפט לא מצא כל הצדקה, שכן הוצעה לתובעת משרה כמנהלת בית הספר דנה, הממוקם בתל אביב, בו למדו בעיקר תלמידים יהודים. ההצעה דחתה כל טענה לאפליה גזעית. העדים שזומנו על ידי ההגנה נמצאו אמינים, ובית המשפט קבע כי טענות התובע בדבר דעות קדומות נגדם משוללות כל יסוד. יתר על כן, התובע לא הביא ראיות לכך שמנהלים אחרים במצבים דומים זכו ליחס מועדף יותר, וגם טענתו לאי שוויון נדחתה. התובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 3,000 ₪.