ע"ז 11746-11-20

תקציר

המבקשים ביקשו לפסול שופט מכמה חששות. ראשית, טענו המבקשים כי השופט, בהיותו תושב נתיבות, הכיר חלק מהמשיבים באופן אישי, דבר המעורר חשש למשוא פנים. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי עצם מגוריו של שופט בעיר אינה פוסלת אותם מלדון בתיקים הנוגעים לאזרחיה. שנית, המבקשים התייחסו לקשריו לכאורה של השופט עם ראשי העיר והעירייה, לרבות ראש העיר הנוכחי. בית המשפט הבהיר כי לשופט לא היו קשרים אישיים או עסקיים כאלה והוא מעולם לא היה חבר עירייה. שלישית, המבקשים טענו כי לבית הדין הייתה ידידות עם תובע רבני שהיה מעורב בהליך. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי מערכת היחסים הייתה שטחית ומקצועית, והיכרות עם עורכי דין אינה מצדיקה פסילה אוטומטית. לבסוף, הביעו המבקשים חשש סובייקטיבי מחוסר משוא הפנים של בית המשפט. בית המשפט הדגיש כי החוק מבוסס על תפיסת צדק אובייקטיבית ומקצועיותו של השופט מאפשרת לו להבחין בין מידע קביל למידע שאינו קביל. מאחר שהמבקשים לא סיפקו אינדיקציות ממשיות למשוא פנים, בקשתם לפסילה, לרבות מראית עין של טיעוני צדק, נדחתה. השופט הדגיש את חשיבות חובת הישיבה של השופטים ואת ההשלכות של פסילות מיותרות על הגינות המשפט והצדק.