עמ"נ 8846-05-11

תקציר

פסק הדין דן בתחולתם של סעיפים 269 ו-330 לפקודת העיריות, לעניין ארנונה על בניינים. סעיף 330 פוטר בעלי בניינים מתשלום מסים נוספים אם בנייניהם נהרסו או אינם ראויים למגורים, ובלבד שהודיעו על כך בכתב לעירייה. בית המשפט קבע כי פטור זה חל באופן אובייקטיבי, על מבנים שאינם ראויים פיזית למגורים, ולא באופן סובייקטיבי, כפי שנקבע על פי השקפת הבעלים. כמו כן, הפטור תקף עד שהבניין יחזור להיות ראוי למגורים, ללא הגבלת זמן סבירה, והכדאיות הכלכלית של שיפוץ המבנה אינה רלוונטית. עוד הובהר בפסק הדין כי הגדרת "בניין" בסעיף 269, המטיל ארנונה, תלויה במבחן הפונקציונלי, הקובע כי בניין חייב במס כאשר הוא מתאים פיזית לשימוש לייעודו. נלווים לכך הם המבחנים הפורמליים והמעשיים, הנוגעים להנפקת תעודת גמר ולשימוש בפועל בבניין, בהתאמה. לגבי הנכס המדובר, שהוא רק מעטפת ללא אבזור פנימי, קבעה השופטת כי הוא אינו נחשב ל"בניין" לפי סעיף 269, ולכן לא חלה ארנונה, שכן בנייתו טרם הושלמה. ההחלטה פוטרת את המערערת מתשלום מיסים אלה עד לסיום בניית הנכס, ופוסקת להם הוצאות בסך 15,000 ₪ מהמשיב.