ע"א 18/86

תקציר

חוות דעתו של השופט נתניהו פותחת בפירוט עובדות המקרה, שסובב סביב טענת גניבת עין – כי פניציה מפעלי זכוכית בע"מ (המערערת) ייצרה כלי זכוכית דומים מדי לאלה של לה מאוד דה סן גובן (המשיב), מה שמוביל את הלקוחות להאמין כי המוצרים יוצרו על ידי המשיב. לאחר מכן מספק השופט סקירה מקיפה של ההיבטים המשפטיים של תביעת גניבת העין, שמטרתה להגן על המוניטין של העסק. הסוגיה הראשונה בה מתייחסת השופטת היא האם מוצרי המשיבה רכשו מוניטין בשוק. השופטת מדגישה כי שימוש ממושך ונרחב במוצר הוא תנאי הכרחי להוכחת מוניטין, אך לא תנאי מספיק. אופי השימוש, המוביל את הקונה הממוצע לשייך את המוצר למשיב, הוא קריטי. השופטת טוענת כי המשיבה לא הביאה ראיות מספיקות לכך שמוצריה רכשו את המוניטין הנדרש, וכי אין די בעצם פעולת החיקוי של המערערת כדי להוכיח זאת. במקום זאת, הראיות המכריעות צריכות להגיע מהציבור, המעידות על הבנתו את מקור המוצר. השופט מלץ מסכים עם התוצאה אליה הגיע השופט נתניהו, ומדגיש אף הוא את הצורך להגן על התחרות החופשית. עם זאת, מלץ מלין על כך שנתניהו ביטל את משך השימוש והחיקוי כגורמים להוכחת מוניטין. מלץ סבור כי יש לתת משקל רב יותר לגורמים אלה וכי יש לבחון כל מקרה לגופו. עם זאת, מלץ מסכים עם הקביעה הסופית כי המשיב לא הוכיח די הצורך את המוניטין הדרוש כדי להצליח בתביעת גניבת עין, במיוחד נוכח היעדר ייחודיות במובן המשפטי. שני השופטים מסכימים כי יש לקבל את הערעור, כלומר להסיר את צו המניעה נגד שיווק כלי הזכוכית על ידי המערערת.