בר"ע 3010/07

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בבקשה למתן רשות ערעור על החלטה המחייבת את התובעת, תושבת האזור, להפקיד ערבות על סך 30,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת אם תביעתה לפיצוי בגין נזקי גוף תידחה. התובעת טענה כי הכלל צריך להיות לטובתה, שכן אין להציב מכשולים בפני מי שמבקש להשמיע את טענותיו, וכי גובה הערבות יהווה עליה נטל כבד. הנתבעת, לעומת זאת, תמכה בהחלטה, תוך הדגשת התושבות של התובעת מחוץ לישראל והיעדר נכסים בתוך הארץ, דבר שיפגע בהשבת ההוצאות אם התביעה תיכשל. לאחר ששקל את טענות הצדדים, קבע השופט כי לא ניתן להתערב בהחלטה לחייב את התובע להפקיד ערבות, שכן לא ניתן לגבות את חובו של התובע באמצעים רגילים. זאת ועוד, השופטת הסכימה עם הערכתו של בית משפט קמא כי לתביעה סיכוי סביר להידחות. עם זאת, השופט החליט להפחית את סכום הערבות ל-15,000 שקל, מתוך סברה כי הנסיבות אינן מצדיקות סכום גבוה יותר. השופט העניק לתובע 30 יום למלא דרישה זו; אחרת, תביעתה הייתה נדחית. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות, והפיקדון של התובעת היה אמור להיות מוחזר לה.