ת"א 3429-07-22

תקציר

## ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט לעניין קבילות ראיות החלטה זו, שניתנה על ידי כבוד השופטת טלי מירום, עוסקת בהתנגדות שהוגשה על ידי התובע להגשת מסמכים של מד"א על ידי הנתבעת. ההחלטה מתמקדת בשאלת קבילותן של ראיות אלו, ובפרט ההקלטות והתמלול של שיחות בין מד"א למודיע, וכן דו"ח מד"א עצמו. **1. הקלטות ותמלול שיחות מד"א:** * **עיקרון משפטי:** הגשת ראיות, ובפרט הקלטות ועדויות, כפופה לעיתים קרובות להעדת האדם שהן מתייחסות אליו, או בעל הידע הרלוונטי. במקרה זה, בית המשפט מקבל את עמדת התובע, לפיה הגשת ההקלטות והתמלול מותנית בהעדתו של ה"מודיע". * **חידוש/יישום:** בית המשפט אינו מחיל חידוש משפטי, אלא מיישם עיקרון ראייתי קיים. בכך שהוא קושר את קבילות ההקלטות והתמלול להעדת המודיע, בית המשפט מבטיח כי הראיה תהיה מלווה בעדות ישירה שיכולה לאמת את תוכנה, את נסיבות הפקתה, ואת הרלוונטיות שלה להכרעה במחלוקת. העובדה שהמודיע כבר נכלל ברשימת עדי הנתבעת ומבוקש זימונו, מחזקת את האפשרות לקבלת הראיות הללו. * **תוצאה:** ההתנגדות נדחית, בכפוף להעדתו של המודיע. **2. דו"ח מד"א כ"רשומה מוסדית" לפי פקודת הראיות:** * **עיקרון משפטי:** פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, קובעת במאמרות 35 ו-36 כללים לגבי קבילותן של "רשומות מוסדיות". רשומה מוסדית מוגדרת כמסמך הנערך על ידי "מוסד" במהלך פעילותו הרגילה. "מוסד" כולל, בין היתר, כל מי שמספק שירות לציבור. רשומה מוסדית תהיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה אם המוסד נוהג לערוך רישום של האירוע בסמוך להתרחשותו, ודרך איסוף הנתונים ועריכת הרשומה מעידות על אמיתות תוכנה. * **חידוש/יישום:** החידוש העיקרי בהחלטה נובע מיישומו של סעיף 35 לפקודה על מד"א. בית המשפט קובע בצורה ברורה כי "מגן-דוד-אדום הינו מוסד המספק שירות לציבור", ועל כן דו"חותיו יכולים להיחשב כרשומות מוסדיות. קביעה זו משנה את אופן הטיפול בראיות של מד"א, ומאפשרת את קבילותן בהתקיים תנאים מסוימים, ללא צורך בהבאת כל עורכי המסמכים להעיד. * **חזקה וסייגים:** * **חזקה:** בית המשפט קובע קיומה של חזקה (הניתנת לסתירה) כי האמור בדו"ח מד"א נרשם במהלך התנהלותו הרגילה, בסמוך לאירוע, ובנסיבות המלמדות על אמיתות תוכנו. חזקה זו משמעה כי יש לראות בדו"ח כמעיד על אמיתות תוכנו, כלומר, על מה שאנשי מד"א ראו, אכן ראו, ועל מה שנמסר להם, אכן נמסר. * **סייג מהותי:** בית המשפט מדגיש כי החזקה חלה אך ורק על **עצם אמירתם** של הדברים שנאמרו לאנשי מד"א, **להבדיל מתוכנם**. כלומר, הדו"ח מאשר שאכן נאמרה אמירה מסוימת, אך אינו מעיד על אמיתות תוכן האמירה עצמה. עניין זה יידון בהתאם לכללים הרגילים של דיני הראיות. * **תנאי להכשרת הדו"ח:** על מנת שהדו"ח יוכשר כרשומה מוסדית, על הנתבעת להעיד מי מטעמה שיכול להעיד על דרכי הפעולה של מד"א, דהיינו, כי הם נוהגים לערוך רישומים בסמוך לאירועים, וכי דרכי איסוף הנתונים ועריכת הרשומה מבטיחים את אמיתות תוכנה. אין צורך להוכיח זאת על הרשומה הספציפית, אלא ניתן להסתפק בהוכחה מבנית או טיפוסית של תהליכי העבודה. * **חלופה:** בית המשפט מציע כחלופה להסכמת הצדדים על קיומם של התנאים הנדרשים להכשרת הדו"ח כרשומה מוסדית. **לסיכום:** החלטה זו מציגה יישום חשוב של דוקטרינת ה"רשומה המוסדית" בדיני הראיות. על ידי הכרה במד"א כמוסד המספק שירות לציבור, בית המשפט פותח פתח להגשת ראיות מטעמו בצורה יעילה יותר, תוך שמירה על הגינות ראייתית באמצעות החזקה הניתנת לסתירה והסייגים המפורטים. הדבר מקל על הוכחת עובדות הנוגעות לאירועים שנזקקו להם שירותי מד"א, אך משאיר לבית המשפט את הסמכות להעריך את מהימנות תוכנם של הדברים שנמסרו לאנשי מד"א.