ערר 1169/19

תקציר

פסק הדין דן בתמ"א 38 ובתכנית 10038, שמטרתן לחזק מבנים מפני רעידות אדמה וחלות על העיר ההיסטורית ירושלים. תכנית 10038, שאושרה בשנת 2014, מתווה את ביצועה של תמ"א 38 בירושלים, עם הוראות מיוחדות לעיר ההיסטורית. היא מעודדת תוכניות חיזוק תוך שמירה על צביונה של העיר. ועדת הערר דחתה ערר על החלטת ועדה מקומית לאשר בקשה לחיזוק מבנה קיים. הוועדה לא מצאה כל הצדקה לטענות המערערים בדבר הפגיעה הנטענת בדירתם מהבנייה המוצעת. היא קיבלה את עמדת הוועדה המקומית לפיה הבנייה פונה לרחוב הראשי ושומרת על קווי בנייה מותרים, עם מרחקים מקובלים בסביבה עירונית. הבנייה המוצעת, תוספת של 1.5 קומות ל-1.5 הקומות הקיימות, תואמת את מדיניות התכנון של השכונה ואת המלצות הצוות המקצועי. הוועדה קיבלה את פתרון החניה שהציג המשיב, שכלל מערכת אוטומטית בתחומי המגרש, תוך שמירה על אופי השכונה. באשר להשפעת הבנייה על השקפתו של המערער על העיר העתיקה, ציינה הוועדה כי אמנם תהיה חסימה מסוימת, אך אין זכות קנויה לנוף ללא הפרעה. כמו כן, הוועדה שקלה את התועלת שבחיזוק המבנה ואת המדיניות לציפוף הבנייה בצירים ראשיים, שעלולים לחסום גם את הנוף מהחזית המזרחית. הוועדה דחתה את הטענות בדבר פגיעה בעצים לשימור ואישרה כי ניתן ליישם את פתרון החניה המוצע מבלי לפגוע בהם. לבסוף, הוועדה הכירה במטרד הזמני במהלך הבנייה אך קבעה כי אין בו כדי להצדיק חריגה מהתכנית המאושרת, מה גם שיינקטו צעדים למזעור ההפרעות. הערר נדחה, ואישר את החלטת הוועדה המקומית לאשר את הבקשה.