ת"א 7553-01-16

תקציר

המחלוקת נוגעת לפיצויים המגיעים לתובעים בעקבות הפקעת אדמתם על ידי הנתבעים. נקודת המחלוקת העיקרית היא האחוז הראוי לגזור משווי הקרקע המשתנה מדי שנה לצורך קביעת הפיצוי לפי סעיף 13 לפקודה. התובעים טוענים כי השיעור צריך לעמוד על 6%, ואילו הנתבעים טוענים לשיעור נמוך יותר של 1.5% לייעוד חקלאי ו-2.5% לייעוד מגורים. לחילופין, טענו הנתבעים כי השיעור יעמוד על 5%. בית המשפט מינה מומחה שהמליץ על 6%. המומחית ביססה את חוות דעתה על דמי החכירה והשימוש שגובה רשות מקרקעי ישראל, שהיא בעלת הקרקע העיקרית בארץ ומשפיעה על השוק. לטענתה, דמי שכירות אלה, העומדים לרוב על 5% או 6% מערך הקרקע, מעידים על דמי החכירה הראויים שניתן היה לקבל בעסקה וולונטרית בשוק הפרטי. המומחה נתן חוות דעת מפורטת, מקיפה ומקצועית ביותר, אשר בית המשפט מצא אותה סבירה והגיונית. עוד מצא בית המשפט כי הנתבעים לא הצביעו על פגמים כלשהם בחוות הדעת של המומחה ואימצו אותה במלואה. באופן ספציפי, בית המשפט קבע כי שיעור דמי החכירה צריך להיות 6% מהערך המשתנה של הקרקע מדי שנה. בית המשפט גם אימץ את קביעת המומחה לגבי שווי הקרקע לאורך השנים ופסק לתובעים שכר טרחת עורך דין בסך 80,000 ₪. סכום הפיצוי הכולל, לאחר ניכוי מקדמות מס רווחי הון, ישולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, או שיצטבר בו הפרשי הצמדה וריבית.