ת"א 29290-01-20

תקציר

בית המשפט דחה תביעת לשון הרע שהגישה עורכת דין נגד עוזרת משפטית בגין שני פוסטים שכתבה בפייסבוק. הפוסט הראשון היה תגובה לפוסט של צד שלישי על עורך הדין, שבית המשפט קבע כי אינו מהווה לשון הרע – גם בהנחה שהפוסט המקורי היה לשון הרע – שכן התגובה הביעה אהדה והסכמה עם הפוסט המקורי אך לא הוסיפה תוכן מכפיש עצמאי. גם התגובה הייתה אחת מני רבות, ולכן לא היה ניתן לה משקל רב על ידי קורא סביר. לגבי הפוסט השני, שנכתב בדיון קבוצתי פוליטי, קבע בית המשפט כי הוא אינו מכפיש את עורך הדין, למרות שהביע דעה משפטית שונה וייתכן שאינו נכון עובדתית. בית המשפט הדגיש כי יש לעודד שיח פתוח וחופשי בנושאים בעלי חשיבות ציבורית, וכי הקורא הסביר לא יסיק מפוסט הנתבע כי התובע חסר מיומנות משפטית. יתר על כן, גם אם עמדתו המשפטית של הנתבע הייתה שגויה, אין בכך משום לשון הרע, והתגובה הראויה למידע כוזב היא פרסום האמת. עוד מצא בית המשפט כי התביעה בעילות נוספות – פקודת הנזיקין, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק העונשין, חוק הגנת הפרטיות וכללי האתיקה המקצועית של לשכת עורכי הדין ושירות המדינה – נעדרת עילת תביעה, שכן התובע לא הסביר כיצד דינים אלה מזכים אותו בסעד, ובכל מקרה, המסגרת המתאימה לתביעה הייתה חוק איסור לשון הרע. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪.