ב"ל 8795-08-16

תקציר

התיק נסוב סביב החלטת המוסד לביטוח לאומי להפסיק לשלם מזונות לאם התובעת לפי חוק דמי מזונות (הבטחת תשלום) משום שהכנסתה מעבודה הייתה גבוהה מהרף המזכה אותה בתשלום. התובעת טענה כי החוק והתקנות הקיימים פגומים מיסודם, בלתי סבירים ומפלים, ואינם מגשימים את תכלית החקיקה. היא דרשה מבית הדין להורות לביטוח הלאומי לחשב מחדש את דמי המזונות מבלי להתחשב בהכנסותיה מעבודה. בית המשפט פירט את עובדות המקרה שאינן שנויות במחלוקת, בהן מדובר באם חד הורית שקיבלה מזונות זמניים עבור בנה מאביו של הילד. הביטוח הלאומי שילם לה מזונות לפי חוק המזונות, אך הפסיק את התשלומים כשהחלה לעבוד. התובעת טענה כי ההפרשות יוצרות תמריץ שלילי לעבוד, שכן נשים רבות העדיפו להישאר מובטלות כדי לקבל תשלומים קבועים. עוד טענה כי התקנה פוגעת בזכותה החוקתית לקיום בכבוד ומפלה אותה לרעה לעומת נשים נשואות ומקבלי קצבאות אחרות. הנתבעים - הביטוח הלאומי, היועץ המשפטי לממשלה והצדדים המתערבים - טענו כי יש לדחות את התביעה מחוסר סמכות, וכי החוק והתקנות סבירים, מידתיים ועולים בקנה אחד עם כוונת המחוקק. הם הדגישו כי תכליתו של חוק המזונות היא להעניק גמלת קיום מינימלית, וכי מבחני הכנסה הם מרכיב הכרחי בחקיקת הביטוח הלאומי. בית המשפט הפעיל ביקורת שיפוטית ובחן את תוקפה של החקיקה, בהתחשב בעקרונות הסבירות, הגשמת התכלית והפליה. היא הגיעה למסקנה כי תכליתו של חוק המזונות היא להעניק גמלת קיום, בהתחשב באילוצים תקציביים, וכי מבחני ההכנסה עולים בקנה אחד עם תכלית זו. בית המשפט קבע כי התקנות אינן בלתי סבירות, שכן הן עודדו עצמאות כלכלית ולא יצרו תמריץ שלילי משמעותי לעבוד. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי החוק והתקנות אינם פוגעים בזכות החוקתית לקיום בכבוד, שכן התובע לא הביא ראיות מספיקות לפגיעה זו. השוואתה לקבוצות אחרות, כגון נשים נשואות, לא הייתה משכנעת, שכן מטרת חוק המזונות הייתה לתמוך באימהות חד הוריות כמו התובעת. גם ההשלכות התקציביות של ביטול מבחני ההכנסות, המוערכות בין 118 ל-714 מיליון שקל בשנה, הכבידו גם הן על בית המשפט. נמצא כי שינוי החוק או התקנות יחייב בחינה מקיפה של כלל מערכת הביטחון הסוציאלי, שאינה בסמכותו של בית המשפט. בסופו של דבר דחה בית המשפט את התביעה, מתוך הכרה במורכבות הסוגיה ובצורך לאזן בין שיקולים חברתיים וכלכליים שונים. היא הגיעה למסקנה כי הנסיבות אינן מהוות מקרה מיוחד המצדיק תיקון הוראת חוק או תקנות בדרך של תקיפה עקיפה.