דב"ע מב/123 - 3

תקציר

התיק נסוב סביב ערעור שעניינו תביעת עובדת לפיצויי פיטורים משכנתה, המשיבה, בגין התקופות בהן טיפלה בילדיה של המשיב. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, מה שהוביל לערעור זה. המערערת טענה כי התקיימו לה יחסי עובד-מעביד עם המשיב בתקופות הנדונות, דבר המזכה אותה בפיצויי פיטורים. עם זאת, השופטים קבעו כי היחסים אינם מהווים יחסי עובד מעביד, ולכן המערערת אינה זכאית לפיצויי פיטורים. הם קבעו כי "מבחן האינטגרציה", שעשוי היה להעדיף את המערערת, אינו רלוונטי במקרה זה, שכן הוא חל רק בנוכחות "מפעל" או מפעל דומה. במקום זאת, יש להתמקד בנסיבות הכוללות, במיוחד במידת התלות או הכפיפות. החובה לבצע את העבודה באופן אישי היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק, ליחסי עובד-מעביד. העובדה שהעבודות בוצעו בביתה של המערערת לא הייתה מכרעת, אם כי היא העניקה לה חופש רב יותר לנהל את פעולות משק הבית שלה במקביל. השופטים הדגישו כי בתקופה האמורה יכלה המערערת לטפל בו זמנית בילדה של המשיבה ולבצע את מטלות הבית שלה, דבר המצביע על היעדר בלעדיות ותלות. יתר על כן, לא נמצאה כל ראיה למערכת ארגונית או מבנה ארגוני משמעותי לעבודתה של המערערת. השופטים התייחסו לפסקי דין קודמים שקבעו כי עבודה המבוצעת בבית העובד אכן יכולה להוות יחסי עובד מעביד בנסיבות מסוימות. עם זאת, במקרה דנן, הדמיון בין עבודתה של המערערת לפעילות משק בית טיפוסית, היעדר בלעדיות והיעדר מסגרת ארגונית ענפה הביאו את בית הדין למסקנה כי לא נוצרו יחסי עובד מעביד בתקופה הנדונה. לפיכך נדחה הערעור, תוך שהוא מקבל את החלטת בית הדין האזורי, והמערערת חויבה לשלם למשיב 1,500 ₪ בתוספת מע"מ כהוצאות.