ב"ש 6451/04

תקציר

המבקש, שהורשע בשורה של עבירות, בהן סחר בנשק ופריצה, ביקש לנכות 53 ימים מעונש המאסר שריצה בישראל, בגין התקופה בה שהה בגרמניה במסגרת הליכי הסגרה. הבקשה הובאה בפני בית המשפט בעקבות בריחתו של המבקש מישראל בעת חופשתו מהכלא, מעצרו בגרמניה והסגרתו חזרה לישראל לאחר מכן. המשיב התנגד לבקשה, בטענה כי לבית המשפט אין סמכות לתקן פסק דין סופי, וכי מעצרו של המבקש בגרמניה לא היה "בגלל" העבירה שביצע, כנדרש בסעיף 11 לחוק העונשין. בהחלטתו העדיף השופט את עמדת המבקש. הוא קבע כי לשון סעיף 11 לחוק העונשין, הקובע ניכוי עונש או מעצר בחו"ל מהעונש בישראל בגין אותה עבירה, חלה על מי שמרצה עונש מאסר בישראל, בין אם המעצר בחו"ל אירע לפני מתן גזר הדין בישראל ובין לאחריו. השופט הדגיש כי המעצר לצורכי הסגרה קשור ישירות לעבירה שבוצעה ויש לראות בו "בגלל" העבירה. עוד קבע כי אי התחשבות בתקופת ההסגרה תפגע באופן בלתי מידתי בזכותו של המבקש לחירות המובטחת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לפיכך, פסק השופט לטובת המבקש והורה על ניכוי 53 הימים המבוקשים מעונש המאסר שנגזר על המבקש.