תו"ב 66673-05-17

תקציר

הנאשמים ביצעו עבודות בנייה בשטחם, ובנו מבנה על מרפסת פתוחה. הבנייה כללה עמודי תמיכה וגג שניתן היה לפתוח ולסגור באמצעות בוכנות. בעקבות בקשה לתעודת גמר, ביקר במקום מפקח ומצא כי הבנייה אינה עומדת בתקנות הפטור, המתארות מקרים בהם מבנים פטורים מהיתר. המפקח טען כי מדובר בסככה, שאינה פטורה מדרישות ההיתר. הנתבעים טענו כי שמעו שהבנייה פטורה מההיתר ובחרו שלא לפרק אותה למרות שהתבקשו לעשות כן על ידי המפקח. עוד טענו כי הרשות לא הנחתה אותם כיצד להתאים את המבנה לתקנות. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי הבנייה אינה נופלת תחת אף אחת מהקטגוריות המפורטות בתקנות הפטור – לא מדובר בסוכך, סוכך מתקפל או סככת צל, אלא במבנה בעל גג מוצק שאינו עומד בדרישות ההצללה. הנתבעים היו הבעלים והמשתמשים בפועל בנכס וידעו כי הבנייה אינה עומדת בתקנות. הייתה להם אפשרות להתאים את הבנייה או לבחור בהסדר מותנה אך לא עשו זאת. בית המשפט הרשיע את הנאשמים, וציין כי הם לא מיצו את זכויותיהם החוקיות וכי טענותיהם בנוגע להתנהלות הרשות אינן פוטרות אותם מאחריות פלילית. השופט קבע כי התביעה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה מעבר לספק סביר, והנאשמים לא ביססו הגנה של ממש. הנאשמים נמצאו אשמים והורשעו.