תמ"ש 13103-07-13

תקציר

התיק נסוב סביב בעלות על דירה בעקבות מותה של המצווה, הגב' ק.ד.י. בצוואתה הורישה מחצית מהדירה לבעלה ואת המחצית השנייה לאחייניתה. עם זאת, מחוץ לצוואה, המנוחה חתמה גם על התחייבות, המעניקה לבעלה את הזכות לגור בדירה לכל החיים ללא כל תשלום. האחיינית תבעה את דודה ודרשה שכר הולם עבור הדירה. על בית הדין היה לקבוע את טיבה של הזכות המוקנית לבעל ולהכריע האם מדובר במתנה תקפה או בהתחייבות לאחר מותו, כפי שטען הבעל, או בהתחייבות גרידא שאינה מהווה מתנה תקפה, כפי שטענה האחיינית. בית המשפט קבע, כי הזכות שהוקנתה לנתבע היא זכות מגורים חוזית, ששוכללה במהלך חייו של המנוח, והיוותה מתנה לפי חוק המתנה. לא מדובר בזכות נדחית או בזכות אישית, אלא בזכות חוזית מתמשכת ובלתי חוזרת. יתר על כן, המתנה הייתה מיידית ולא לאחר מותה, שכן המנוחה העניקה את הזכות במהלך חייה, והיא לא הייתה מותנית בתנאים עתידיים כלשהם. רישום הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין חיזק עוד יותר את המתנה. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את תביעת האחיינית וקבע כי המתנה תקפה ומחייבת את היורשים. התובע חויב לשאת בהוצאות הנתבעת, וניתן היה לפרסם את ההחלטה בעילום שם.