ע"א 842/79

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה, רצף של עסקאות והפרות חוזיות הוביל לערעורים מרובים במכירת נכס בהשתתפות מספר גורמים. בתחילה רכשו המשיבים (גולדה) דירה מחברת פרספוליס בע"מ, אך בשל בעיות רישום מקרקעין מתמשכות, הנכס נותר על שם עיריית ראשון לציון, כאשר פרספוליס ניהלה רישומי רישום לא רשמיים. גולדה מכרה את הדירה לנס (המערערים 1 ו-2), שלא עמדו בהתחייבויות התשלום שלהם, מה שגרם לגולדה לבטל את החוזה ולקבל צו מניעה זמני למניעת עסקאות נוספות מצד נס. למרות זאת, נס מכר את הדירה שלא כדין לדודמן (המערערים 3 ו-4), אשר פעל בתום לב. גולדה ביקשה פסק דין הצהרתי לביטול החוזה עם נס ולהשבת הנכס. בית המשפט המחוזי פסק לטובת גולדה, ואישר את ביטול החוזה עקב הפרתו של נס, מה שהוביל הן את נס והן את דודמן לערער על ההחלטה. בית המשפט העליון בחן מספר עקרונות משפטיים, ובהם תחולת חוק החוזים, חוק המקרקעין לעניין רישום מקרקעין ומושג תום הלב בעסקאות חוזיות ורכושיות. השופטים הגיעו למסקנה כי החוזה עם נס בוטל כראוי בשל אי תשלום מכוון וכי דודמן לא יכול היה להסתמך על סעיף 10 לחוק המקרקעין שכן הוא מחייב רישום בפנקסי מקרקעין פורמליים, מה שלא היה המקרה כאן. בית המשפט הדגיש את חשיבותו של רישום הנכס כמסמך ציבורי שעל הרוכשים הפוטנציאליים לבדוק. למרות תום ליבו של דודמן, הימנעותם מחקירת החוזה בין נס לגולדה מנעה את הגנתם מפני תביעתה של גולדה. משכך, נדחו שני הערעורים, ונפסקו למשיבים הוצאות, דבר שהדגיש את הצורך בבדיקה מפורטת של סטטוסים חוזיים ורישום בעסקאות מקרקעין.