ת"א 1572/98

תקציר

התיק עוסק בתביעת פיצויים בגין נכס נדל"ן שהופקע בעיר העתיקה בירושלים. התובע, זאפר ניהאד חלמי ג'עוני, הוא המפקח הנוכחי על נכסי הווקף המופקעים ודורש פיצויים בסך 1.5 מיליון דולר מהנתבעת, ממשלת ישראל. הנכס, ששטחו 334 מ"ר ובו בניין בן קומה אחת ומרתף, נרשם על שם הנתבע בשנת 1993 לאחר הודעת הפקעה לצרכי ציבור בשנת 1968. התובעים טוענים כי לא קיבלו כל הודעה על ההפקעה וכי העיכוב בקבלת הפיצויים גרם להם להפסד כספי. השופט, לאחר עיון בראיות ובטיעוני הצדדים, פוסק לטובת התובע אך מורה לנתבע לשלם סכום מופחת של 412,689 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מספטמבר 2002, בניכוי הסכומים שכבר שולמו לתובע. סכום זה ישמש בהתאם לחוק הווקף ולהוראות בית הדין השרעי הרלוונטי. כמו כן מורה השופט לנתבע לשאת בהוצאות המשפט ובחלק מהוצאות התובע, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסך 25,000 ש"ח ליום בתוספת מע"מ. השופט מגיע לפסק דין זה על סמך מספר נקודות מרכזיות. ראשית, טענת התובעים כי לא קיבלו הודעה על ההפקעה נדחית, שכן השופט משוכנע כי היו מודעים להליך, לכל המאוחר, בתחילת שנות השבעים. שנית, לעניין חישוב הפיצויים, מקבל השופט את הצעת הנתבע להעריך את זכויות התובע בנכס בשיעור של 50% מערך הקרקע הפנויה, שהוא 60,000 ₪. השופט קובע את שיעור דמי השכירות על 5.5% ומאמץ את מכפיל השינוי בשווי ממקרה קודם (פרשת הורוביץ) לעלייה השנתית בערך הנכס, שכן התובע לא הצליח להביא ראיות משכנעות לעלייה גבוהה יותר. לבסוף, השופט קובע כי יש לחשב את הפיצוי בגין דמי חכירה אבודים עד אוגוסט 2002, כך שסך הפיצוי יהיה 412,689 ש"ח.