עפ"ת 13860-04-18

תקציר

הערעור מערער על הרשעה בנהיגה בשכרות המבוססת על סירובו של המערער למסור דגימת שתן לשוטרים שעצרו אותו בחשד לנהיגה בשכרות. המערער טען, כי כתב האישום פגום משום שלא פורטו בו הסעיפים הרלוונטיים לפקודת התעבורה לפיהם הואשם, קרי סעיפים 64ד(א) ו-62(3). בית המשפט קבע כי אין מקום לטענה זו משום שדי בכתב האישום הנזכר בסעיף 62(3) ובחזקת הנהיגה בשכרות עם סירוב להיבחן לפי סעיף 64ד(א). עוד טען המערער כי החיפוש ברכבו היה בלתי חוקי, אך בית המשפט קבע כי למשטרה היה חשד סביר לערוך חיפוש ברכב וכי המערער הסכים לחיפוש. המערער טען כי לא יכול היה לתת דגימת שתן בשל אירוע טראומטי מילדותו ולכן היה על המשטרה לבצע בדיקת דם במקום. בית המשפט מצא כי סירובו של המערער היה מכוון וניסיון להתחמק מהבדיקה וכי המשטרה לא נדרשה לבצע בדיקת דם. טענת המערער כי לא סירב לבדיקה וחוות דעתו של פסיכותרפיסט שטיפל בו נדחו על ידי בית המשפט. לבסוף טען המערער כי עונשו חמור מדי, אך בית המשפט מצא כי הוא מצוי בטווח העונשים המקובלים ואינו מצדיק התערבות. בסך הכל, הערעור נדחה ופסק הדין וגזר הדין המקוריים אושרו.