ע"א 7/75

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בסכסוך עסקי שהגיע לבוררות, כאשר הבוררים הכריעו לטובת המשיב. נכסיה של המערערת צורפו כבטוחה לחוב, אך השאלה הייתה האם יש להסיר עיקול זה לאחר פסק הבוררות. פסק הדין מסכם את ההיסטוריה הפרוצדורלית הארוכה של התיק, לרבות בקשות שונות הנוגעות להארכת המועד האחרון לבוררות, ביטול פסק הבוררות והשהיית ההליכים בבית המשפט. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם יש לבטל את עיקול נכסי המערערת אם לאו, עד לדיון בבקשת המשיב לבטל את פסק הבוררות. השופט ויתקון קבע כי יש לבטל את העיקול, בתנאי שהמערער שילם את הסכום ישירות למשיב או הפקיד אותו אצל בית המשפט. החלטה זו התבססה על ההבנה כי המערערת מוכנה לשלם את החוב, ובית המשפט ראה בכך עילה מספקת להסרת העיקול, מה גם שהבוררים כבר הכריעו לטובת המשיב. זאת ועוד, השופט ויתקון טען כי עצם קיומה של בקשה לביטול פסק הבוררות אינו צריך להוות סיבה מספקת לקיום העיקול. הואיל ופסק הבוררות עמד בעינו, נטל ההוכחה היה מוטל על המשיב להצדיק את השארת העיקול על כנו, והם לא עשו כן די בכך. בנוסף, מתח השופט ויתקון ביקורת על השתלשלות האירועים ועל העיכוב בטיפול בבקשות, וטען כי ניתן היה לטפל בעניין בצורה יעילה יותר. בסופו של דבר התקבל הערעור, והעיקולים בוטלו, תוך חיוב המשיב בתשלום הוצאות המערער ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין מדגיש את החשיבות של פתרון בזמן ואת ההשפעה של פסק בוררות על הליכים משפטיים מתמשכים הקשורים לאותו סכסוך.