עת"מ 21904-03-19

תקציר

העותרים ביקשו לערער על תשובות משרדי הממשלה הרלוונטיים בנוגע לתוכניתם לייבוש קטע מסוים של הים בחיפה ליצירת חוף ברוחב 100 מטר, הנדרש למימוש זכויות הקניין שלהם בקרקע הסמוכה לחוף. התכנית הוגשה מכוח הסכם הרשאה עם רשות מקרקעי ישראל ותכנית מאושרת משנות השבעים, שהתכוונו העותרים ליישם. עיקר הטענות היו האם התכנית תואמת את חוק הגנת הסביבה החופית והאם עומדת לעותרים זכות להגיש את התכנית כ"בעלי עניין בקרקע". בית המשפט מצא כי מוסדות התכנון, לרבות מנהל מקרקעי ישראל, יצרו לאורך השנים ייצוג לעותרים שאיפשר להם לקדם את התוכנית, לרבות באמצעות מתן הנחיות לתסקיר השפעה על הסביבה. בית המשפט קבע כי יש לראות בעותרים "בעלי עניין בקרקע", וכי מוסדות התכנון אינם יכולים לסרב כעת להכיר בהתאמתה של התכנית לחוק הגנת הסביבה החופית. כמו כן, קבע בית המשפט כי על הוועדה המחוזית לבחון מחדש את תסקיר ההשפעה על הסביבה ולתת לעותרים הנחיות לתיקונו, בהינתן שהמשרד להגנת הסביבה היה מעורב בהכנתו. לבסוף, לאור התבטאויות מסוימות של העירייה, התבקש להבהיר האם בכוונתה לקדם תכנית להפקעת זכויות הקרקע של העותרים ללא הסכמתם. העתירה התקבלה על תנאי, והמדינה חויבה לשלם את הוצאות העותרים.