תא"מ 4402-07-13

תקציר

פסק הדין נסוב סביב הסכם פשרה ותביעה מאוחרת יותר בנוגע למטלטלין. המשיב, שהיה התובע בתיק הקודם, תבע פיצויים בגין מטלטלין שלא הושבו להם. עם זאת, המבקשת, שהייתה הנתבעת בתיק הקודם ובתה של התובעת המקורית, טענה כי סוגיית המטלטלין כבר הוסדרה בהליך הקודם. אכן, הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, כלל סעיף המתייחס באופן ספציפי למטלטלין ומתווה את ההליך להחזרתם. המבקש ביקש לדחות את התביעה הנוכחית בעילה של מעשה של בית המשפט, תוך שהוא מפנה לדוקטרינת "השתק החברה". המחלוקת המרכזית הייתה האם תביעתה הנוכחית של המשיב, ביחס לאותם מטלטלין מהתיק הקודם, קבילה. בית המשפט פסק לטובת המבקשת, וקיבל את הטענה כי הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, מהווה מעשה של בית המשפט. משכך, היה המשיב מנוע מלהעלות שוב את אותה סוגיה, כפי שכבר הוכרע. בית המשפט הדגיש כי המשיב קיבל את יומו בבית המשפט במהלך ההליך הקודם והסכם הפשרה התייחס במפורש למטלטלין. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי תביעתה הנוכחית של המשיבה ניסתה להעלות את שווי המטלטלין באופן משמעותי מעבר לאומדנים שניתנו במקרה הקודם. בית המשפט מצא כי ניסיון זה אינו נתמך ומהווה הפרה של הסדר הפשרה הקודם. בפסק דין לטובת המבקש, דחה בית המשפט את התביעה על הסף בשל מעשה בית המשפט, והורה למשיב לשלם למבקש הוצאות בסך 7,000 ₪. פסק הדין נחתם באישור זכות הערעור בתוך 45 יום מיום מתן פסק הדין, תוך הדגשה כי הגנתו של המבקש הייתה מוצדקת, ונאסר על המשיב לדון מחדש בסוגיית המטלטלין.