רמ"ש 14272-05-17

תקציר

בהחלטה הנסקרת דחתה השופטת את בקשת רשות הערעור על החלטות ביניים שניתנו במסגרת הליך בדיני משפחה. הדחייה נעשתה מכוח תקנה 4 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת פיטורים כאמור ללא צורך בתגובה. בית המשפט ציטט את סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט, והדגיש כי ערעורים על החלטות ביניים צריכים להתרחש בדרך כלל במהלך הערעור על פסק הדין הסופי, אלא אם כן השיהוי עלול להשפיע באופן מהותי על זכויות הצדדים או להוביל לנזק ממשי או להליכים שגויים. הפסיקה תומכת בכך, ומעניקה רשות ערעור על החלטות ביניים רק כאשר הדבר נחוץ להמשך ההליך, כגון השפעות בלתי הפיכות או טעויות פרוצדורליות. השופט לא מצא טעויות ברורות בהחלטות הזמניות של הערכאה הנמוכה יותר בנוגע להסדרי שהייה של קטינים, מזונות או מינויים של מומחים. בניגוד לטענות המבקש, ההסדרים הזמניים הציעו זמן משמורת סביר, ובית המשפט הפרוצדורלי הפעיל את שיקול דעתו כראוי במינויו של המומחה לטיפול בסוגיות מורכבות יותר. באשר למזונות, טענת ההכנסה של המבקש לא הצדיקה ערעור, שכן בית משפט קמא טרם שקל את הראיות במלואן. ההחלטה הדגישה את אופיים הפרוצדורלי של צווים זמניים אלה, וקראה לעשות שימוש מוגבל בערעורי ביניים, במיוחד בדיני משפחה, שבהם הגמישות היא חיונית. כתוצאה מכך, הבקשה נדחתה, והבטוחות שהוחזקו קודם לכן הוחזרו למבקש, ללא הוצאות נוספות בשל היעדר מענה נדרש. פסק הדין שניתן ביום 29.6.2017 אישר פרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים המעורבים.