ע"א 20441-04-18

תקציר

במקרה של פינוי בעלי חנויות בפארק אלי כהן, טירת כרמל, נדונו שני ערעורים: האחד על ידי המערער, בטענה לפינוי המשיבים ללא פיצוי, והשני על ידי מר אופיר פדידה, המערער על פינויו ללא פיצוי. המשיבים היו בעלי חנויות, שטענו כי לא ניתן לפנותם ללא פיצוי הוגן והציעו תנאים למעבר. בית משפט קמא קבע כי החנויות אכן נתפסו שלא כדין, אך עם השנים הן הפכו למקובלות בהסדרי הרשות המקומית, דבר המרמז על "זכות רשות משתמעת". המערערת, באמצעות הסכם פיתוח עם רשות מקרקעי ישראל, ביקשה לפתח את האזור, דבר שהיה כרוך בהריסת חנויות קיימות ופינוי דיירים קיימים. בית המשפט קבע תחילה כי על המערערים לנהל משא ומתן על פיצויים עם בעלי החנויות לפני הפינוי. עם זאת, בערעור פסק בית המשפט לטובת המערערת, בקובעו כי האינטרס הציבורי בפיתוח הקרקע גובר על טענות המשיבים, מאפשר פינוי ללא פיצוי מיידי, אך עומד על זכותם לתבוע פיצויים בנפרד. באשר למר פדידה, שוכר החנויות, נדחתה העתירה למניעת פינויו, המאשרת את זכותו של המערער לפנות הן אותו והן את בעלי החנויות המקוריים. בית המשפט הדגיש את הצורך בפרויקט פיתוח הקרקע, וראה בו תועלת ציבורית גדולה יותר מאשר שמירה על אחיזתם של הדיירים בקרקע.