ת"א 3097/02

תקציר

עניינה של תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שהגישו קטין והוריו כנגד הנתבע, שהוא לכאורה מבטחו של התובע. האירוע המדובר התרחש בחודש אוקטובר 1999 כאשר התובע בלע בטעות חומר קאוסטי, וכתוצאה מכך נגרם לו נזק פנימי חמור. התובעים הגישו את התביעה בנובמבר 2002, בדרישה לקבל את הפיצוי המרבי על פי הפוליסה, אשר הנתבע מערער עליה תחת תקופת ההתיישנות בת שלוש השנים הקבועה בחוק חוזה הביטוח. פסק הדין דן ביחסי הגומלין בין תקופת ההתיישנות הספציפית שבחוק חוזה הביטוח לבין תקופת ההתיישנות הכללית, ובפרט סעיף 10, הדוחה את תקופת ההתיישנות של קטינים. מסקנתה היא כי הוראות סעיף 10 גוברות על תקופת ההתיישנות הספציפית שבחוק חוזה הביטוח, ומבטיחות כי קטינים לא יקופחו במימוש זכויותיהם. לפיכך, תקופת ההתיישנות בת שלוש השנים להגשת התביעה מתחילה רק בהגיעו של הקטין לגיל 18. בית המשפט מוסיף ובוחן את תחולתו של סעיף 10 על עובדות המקרה וקובע כי מאחר שהוריו של הקטין הגישו את התביעה בשמו, חלים עליהם דיני ההתיישנות הרגילים. כתוצאה מכך, התביעה שהגישו ההורים נדחית בשל תום תקופת ההתיישנות. עם זאת, לקטין יש זכות להגיש תביעה חדשה בתוך שלוש שנים מיום שמלאו לו 18, והוריו יכולים להצטרף לתביעה כמוטבים. בית המשפט מדגיש כי זכותו של הקטין להגיש תביעה בעתיד נשמרת. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, ולא נפסקו הוצאות.