ע"א 3257/05

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים והחליט לדחות את הערעור ולקבל את הערעור שכנגד. המקרה נסוב סביב הפרשנות הראויה של סעיף התמורה בחוזה, התלויה בכוונתם הסובייקטיבית של הצדדים. פרשנותו של בית משפט קמא נמצאה סבירה ועולה בקנה אחד עם הראיות שהוצגו. יצוין, כי פרשנותו של המערער לוקה בחוסר תום לב, שכן היא תביא לתוצאה בלתי סבירה. זאת ועוד, בית המשפט מסכים עם ממצאיו של בית משפט קמא בדבר עלותו בפועל של הפרויקט, שהייתה כמעט כפולה מההערכות הראשוניות, ועם תקופת ההתיישנות של טענת המשיב. המסקנה היא כי טענת המשיב הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. אשר לערעור שכנגד, מקבל בית המשפט את הטענה כי יש להוסיף הפרשי ריבית והצמדה לסכום שהמערערת חייבת לשלם. תוספת זו תחושב החל מיום 19.6.99, מועד סיום עבודתו של המשיב ובדיקת החשבוניות. עוד פוסקת ההחלטה למשיב 20,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט, והערבות הבנקאית תועבר לבא כוח המשיב. פסק דין זה הינו סופי, והעתק ממנו יישלח לשני הצדדים.