ע"א 325/79

תקציר

מומחה בתעשיית הנייר, המערער, תבע את המשיב, יצרן נייר מפורטוגל, בגין הפרת חוזה. המערער טען כי קיים הסכם לשמש כסוכנו הבלעדי של המשיב בישראל ובשטחים הפלסטיניים, ותבע עמלות המגיעות לו לכאורה, וכן צו מניעה שימנע מהמשיבה לשווק את מוצריה בישראל באמצעות כל גורם שאינו המערער. ההסכם לא נחתם באופן רשמי אלא התבסס על התכתבות. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והוביל לערעור הנוכחי, שעניינו שתי סוגיות מרכזיות. ראשית, האם תביעת המערערת לעמלות נדחתה בצדק? שנית, האם הסירוב למנות חוקר היה ראוי? בית המשפט העליון מוצא כי דחיית התביעה על ידי הערכאה הנמוכה יותר לא הייתה מוצדקת. הגם שעדיין לא הוכחה, טענת המערער כי הוא זכאי לעמלות בגין עסקאות שסייע נראית סבירה, בהתחשב בתפקידו כנציג המשיב בישראל. בית המשפט קובע כי היעדר סעיף מפורש בהתכתבות בין הצדדים אינו שולל זכות זו, אותה ניתן לבסס באמצעות פרשנות חוזה או הוכחת נוהג בענף. באשר למינוי חוקר, מסכים בית המשפט העליון כי נוכח השלב המוקדם של המשפט ואי הצגת הראיות על ידי המערער, סירובו של בית המשפט היה סביר. עם זאת, אם המערער יכול לספק טיעון לכאורה לזכותו לחשבונות במהלך המשפט, יש לשקול מחדש את מינויו של חוקר. פסק הדין מקבל חלקית את הערעור, הופך את החלטת בית המשפט המחוזי ומעביר את התיק להמשך חקירה. המשיב יישא בהוצאות המערערת, בסך כולל של 1,000 ₪.