ה"פ 34555-10-13

תקציר

התובע, בוריס בריקר, תבע את הנתבעים, רומן פייקין וסופיה, על כך שהכירו בזכויותיו להחזיק במחצית ממניות חברת אינטרלינק אינפו בע"מ, שפייקין וסופיה הן הבעלים שלה. ראשיתו של המקרה בשנת 2001, כאשר בריקר פגש את פייקין וחתם איתו על הסכם לפיתוח אתר אינטרנט בשם Advokatisrael.com. ההסכם קבע כי הצדדים יתחלקו ברווחים שווה בשווה בהיעדר פרויקטים או שותפים אחרים. מכיוון שהאתר לא היה רווחי, בריקר החל לעבוד כשכיר של אינטרלינק בין השנים 2002 ל-2006. לאחר מכן הוא סיפק שירותים לחברה באמצעות החברה שלו וקיבל תשלומים כנגד חשבוניות מס. בריקר טען כי ההסכם מזכה אותו במחצית ממניות החברה ומרווחיה, לרבות מפרויקטים אחרים. לטענתו, הנתבעים הפרו את ההסכם והוציאו אותו במרמה מהחברה בכך שגנבו את חלקו. בריקר גם הציג מספר עדויות של עדים לתמיכה בטענותיו. מנגד, טענו הנתבעים כי ההסכם הינו ספציפי לאתר ולא כלל שיתוף במניות החברה או רווחים מפרויקטים אחרים. הם ציינו כי בריקר היה עובד או נותן שירות ומעולם לא היה שותף. פייקין וסופיה הציגו גם עדויות של עדים כדי להוכיח את גרסתם לאירועים. בית המשפט בחן את ההסכם ומצא כי הוא מוגבל לאתר ולא מזכיר שיתוף מניות החברה. כמו כן נבחנו התנהלות הצדדים לפני ואחרי חתימת ההסכם, עדויות עדים ורישומים כספיים של החברה. השופט הגיע למסקנה כי בעדותו של בריקר היו סתירות רבות וחוסר אמינות. לעומת זאת, גרסת הנאשמים הייתה משכנעת יותר. השופט ציין כי בריקר מעולם לא רשם את מניותיו, לא עיין בדוחות הכספיים וקיבל תלושי שכר ותשלומים באמצעות חברתו, דבר המעיד על יחסי עובד-מעביד. יתר על כן, השופט מצא כי העדים שהציג בריקר לא היו משכנעים, שכן הידע שלהם על שותפותו עם פייקין התבסס על מה שבריקר אמר להם או על התרשמותם. מנגד, עדי הנתבעים תמכו בטענה כי בריקר לא היה שותף. השופט דחה גם את טענותיו של בריקר בדבר חלוקת רווחים והעסקת אנשים מסוימים, וקבע כי הן אינן מבוססות ואינן רלוונטיות. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת הנתבעים, דחה את תביעתו של בריקר והורה לו לשלם לנתבעים 60 אלף שקל שכר טרחת עורך דין והוצאות.