ע"א 391/89

תקציר

השופט א' גולדברג הסכים עם השופט נתניהו בדחותו את הערעור בעניין אירוע הצתה הקשור למערערים. בהכרעת הדין הודגש כי הראיות מצביעות על כך שמעורבותם של המערערים הייתה סבירה יותר מאשר לא, ולכן הדיון בנטל ההוכחה בביטוח אש מיותר במקרה זה. השופט גולדברג בחן את העיקרון העומד בבסיס חוזי הביטוח, וקבע כי חוזים כאלה מניחים נזק תאונתי, ללא מעורבות מכוונת של המבוטח. סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח תומך בכך, ופוטר מבטחים מאחריות אם הנזק הוא מכוון. בפסק הדין נקבע כי אם מבוטח תובע תגמולי ביטוח, הוא טוען במשתמע כי לא גרם לנזק במתכוון. כאשר מבטח טוען לפעולות מכוונות של המבוטח, על התובע להוכיח התרחשות אירוע ביטוחי ללא כוונת זדון. השופט גולדברג התנגד להבחנה בין סוגי הביטוח בכל הנוגע לנטל ההוכחה, וקבע כי אין לכסות פעולות מכוונות של המבוטח. הפרשנות המשפטית צריכה להתחשב בכוונות הצדדים, ולפיה הכיסוי חל על שריפות טבעיות או רשלניות, ולא על שריפות שנקבעו במתכוון על ידי המבוטח. פסק הדין ציין את הקשיים העומדים בפני המבטחים להוכיח את מעורבותו של המבוטח והדגיש כי על המבוטחים לספק תיאור מקיף של האירועים כדי להפריך כוונת זדון. השופט גולדברג התייחס גם לסוגיית ריבוי מבוטחים בעלי אינטרסים זהים, והציע כי אם אחד מבני הזוג מעורב במעשים פסולים, בני זוג תמימים לא צריכים ליהנות מכך, במיוחד במקרים של אינטרסים משותפים, כמו בני זוג. המקרה חיזק עקרונות של דיני ביטוח ותקינות הפוליסה, ודחה את הערעור על סמך הראיות המבוססות למעורבותם המסתברת של המערערים.